פסוקים משובשים וטקסטים מיותרים בתורה
בפוסט זה אביא מספר דוגמאות לפסוקים בתורה שנשתבשו בידי מעתיקים ונתקבעו בנוסח המסורה כשהתקדש הנוסח הנוכחי.
פרשת ראה
הסתירות והתפתחות היחס בתורה לעבד העברי
בפוסט זה אצביע על הסתירות שישנן בחוקי התורה ביחס לעבד העברי, סתירות המראות התפתחות חיובית ביחס לעבדות, או יותר נכון, לעבד והאמה העבריים. ממצב של עבד לכל דבר המשתחרר אחרי זמן קצוב ללא זכויות עד למצב של ביטול מעשי של העבדות העברית.
התפתחות קרבן העומר ומנחת הביכורים
בפוסט זה אציג את הטענה לפיה קרבן העומר ומנחת הבכורים היו תחילה רק קרבנות פרטיים שפרשת קרבנות המועדים הכוהנית (במ’ כח-כט) אינה יודעת עליהם, שרק בשלב מאוחר יותר הפכו לקרבנות ציבור ובאו בפרשת המועדים של סה”ק (ספר הקדושה).
האם היום הראשון של חג המצות הינו “חג” – מקרא קודש?
בפרשיות המועדות שבספר ויקרא (אמור) ובמדבר (פינחס) כתוב כי ביום הראשון של חג המצות יהיה מקרא קודש, כל מלאכת עבודה לא תיעשה.
המשך…קרבן הפסח, עליה לרגל וריכוז הפולחן
בפוסט זה אראה איך חוק ריכוז הפולחן השפיע על הקרבת הפסח ויצר מצב מוזר המבטל במידה רבה את מצוות העליה לרגל בחג המצות כמו בשני הרגלים האחרים.
המשך…האם תפילת שלמה נכתבה רק כ-400 שנה מאוחר יותר?
בפוסט זה אציג את הטענה, לפיה תפילת שלמה לא נכתבה בידי שלמה המלך אלא בידי גולי גלות יהויכין בבבל, כ-400 שנה לאחר מכן.
לאחרונה יצא ספרו המרתק של פרופ’ יאיר הופמן “התאנים הטובות”, על גלות יהויכין ומורשתה. גלות יהויכין חלה בשנת 597 לפנה”ס, אז הוגלה יהויכין בידי נבוכדנאצר מלך בבל לבבל, בגלות זו הוגלתה גם האליטה השלטונית והכוהנית. רובם התיישבו בשתי ערים: בבל ותל-אביב, הרחוקות זו מזו. יחזקאל ישב בת”א (יחז’ ג, טו), אבל שאר השרים והכהנים ישבו דווקא בבבל.
המשך…ניסוך המים בתורה?
המקור הראשון במקרא לניסוך המים, הוא מהמסופר אודות ימי שמואל: “וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל יְהוָה: וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַיהוָה” (שמ”א ז,ה-ו).
בפסוק זה ניסוך המים מהווה טקס פולחני, הבא כחלק מכינוס העם בימי שמואל לתשובה.
מקור נוסף, הוא מהמסופר על דוד: “וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר: וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה: וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְהוָה מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים” (שמ”ב כג,טו-יז).
בקטע זה מסופר שדוד לא רצה לשתות את המים שהביאו בשבילו במסירות נפש, ולכן העדיף לנסך את המים לאל. המשך…
שני אהלי מועד – פולמוס בין הכהנים לנביאים
נאמר “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ […] וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה” (במ’ יא,טז-כו). המשך…
האם שבועות הוא חג?
ברבדים הקדם-דויטרונומיסטי והדויטרונומיסטי (סה”ב וס”ד), נמנו שלושת הרגלים בהגדרת “חג”:
ראה “שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה” (שמ’ כג,יד-טז).
וכן “שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת” (דב’ טז,טז).
לעומת זאת ברבדים הכהניים (ס”כ וסה”ק), רק שניים מהרגלים מוגדרים כ”חגים”, ואילו שבועות אינו חג כשאר המועדים. המשך…
סתירה: האם התורה אוסרת לאכול נבלה וטרפה?
ב’ספר הברית‘ נאמר אודות אכילת בשר בהמה שנטרפה: “ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו” (שמ’ כב,ל). ס”ד מרחיב את האיסור לכל בשר נבילה: “לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה’ אלהיך” (דב’ יד,כא).
לעומת סה”ב [- ספר הברית] וס”ד [- ספר דברים], מעיון בס”כ [- ספר כוהנים, המקור הכוהני] עולה, כי אסכולה זו סבורה שאין איסור על העם לאכול נבלה וטרפה, איסור כזה חל על הכהנים בלבד!