פסוקים משובשים וטקסטים מיותרים בתורה

בפוסט זה אביא מספר דוגמאות לפסוקים בתורה שנשתבשו בידי מעתיקים ונתקבעו בנוסח המסורה כשהתקדש הנוסח הנוכחי.

וברשעת הגוים האלה

נאמר “אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה” (דברים ט,ד-ו).

ישנן בקטע זה לפחות שתי בעיות:
א) בפסוק הראשון של הגירסה “מורישם מפניך” בעייתית, שכן היה צריך להיות ‘מִפָּנַי’. ראה “אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ“.
ב) הקטע בכללו לא כל כך מובן לפי הנוסח שלפנינו, שכן אם ישראל יאמרו שגם בגלל רשעת הגוים ישראל יורשים את הארץ, לא מובן מה הצורך לחזור לאחר מכן לומר שאכן הורשת הארץ היא בגלל רשעת הגוים, אם הנקודה העיקרית של הקטע היא להדגיש את אי צדקתם של ישראל.

נראה שיש להשמיט מהפסוק הראשון את המילים “וברשעת הגוים האלה יהוה מורישם מפניך”, שכנראה אינם אלא טעות המעתיק שהתבלבל בגלל הפסוק הבא שיש בו ניסוח דומה מאוד – “ברשעת הגוים האלה יהוה אלהיך מורישם מפניך”.
ואכן מתרגום השבעים עולה שכנראה בנוסח העברי שעמד בפני המתרגם לא היו המילים הללו. ראה בתרגומו של ברנטון מיוונית לאנגלית:
“Speak not in thine heart, when the Lord thy God has destroyed these nations before thy face, saying, For my righteousness the Lord brought me in to inherit this good land. Not for thy righteousness, nor for the holiness of thy heart, dost thou go in to inherit their land, but because of the wickedness of these nations the Lord will destroy them from before thee, and that he may establish the covenant, which the Lord sware to our fathers, to Abraam, and to Isaac, and to Jacob”

גדיעת האשרים ושריפת הפסלים

נאמר “וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא” (דב’ יב,ג).
ישנה לכאורה בעיה עם הניסוח בפסוק, שכן ‘גדיעה’ מתאימה יותר לדבר מחובר כמו עצי האשרים ולא לפסלים שאינם מחוברים בדווקא. בפרט שלכאורה עצם גדיעת האשרה מבטלת את מהותה (כעץ חי), בעוד גדיעת פסל אינה מבטלת אותו אלא רק מאפשרת להניחו במקום אחר.
ואמנם בפסוק אחר הנוסח הוא הפוך: “כִּי אִם-כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ” (דב’ ז,ה).

יצויין שמתרגום-השבעים כאן עולה נוסח עברי הפוך והגיוני: “ואשריהם תגדעון ופסילי אלהיהם תשרפון באש”.

צנצנת המן

נאמר “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת” (שמ’ טז,לג-לד).
ראיתי לאחד מידידי שהעיר על המילים “כאשר צוה יהוה אל משה”, שלכאורה אינן במקומן.
מקומן לכאורה בסוף הפסוק ולא בתחילתו: “וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת – כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה“.

הומויוטלאוטון

נאמר “וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ” (דב’ כח,נב).
ראיתי לאברם העברי בבלוגו המצוין, הערה על הקטע המיותר לכאורה “והצר לך בכל שעריך בכל ארצך”, שהוא נראה כטעות מעתיק שקפץ עינו לתחילת הפסוק – כהומויוטלאוטון.

ויהי כן

בסיפור הבריאה של היום השני נאמר “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי-כֵן” (בר’ א,ו-ז).
לכאורה מיקומן של המילים “ויהי כן” בסוף הקטע אינו מתאים, אלא לסוף ה”מאמר”. כמו במקרים אחרים בפרשת הבריאה: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי-כֵן” (שם,ט), וכן “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן” (שם,יא).

וחשבתי, שהרי בדוגמאות אחרות בהם ישנו גם “מאמר” וגם “עשייה”, המילים “ויהי כן” מופיעות אכן בסוף ה”מאמר” ולפני ה”עשייה”.
ראו “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב” (בר’ א,יד-יח).
וכן “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי-כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב” (שם,כד-כה).

ולכן ניתן לשער שאולי במקרה הנדון, יש למקם את המילים “ויהי כן” בסוף ה”מאמר” ולפני ה”עשייה”, כמו בשאר הפרשה.
מעניין לציין שבתרגום-השבעים נראה שבנוסח העברי שעמד בפני המתרגם המילים “ויהי כן” הופיעו בסוף ה”מאמר” ולפני ה”עשייה”, כפי שהצעתי.
הרחבתי עוד בענין זה כאן.

בן אחי אברם

נאמר “וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם” (בר’ יד,יב).
על פניו נראה כי המילים “בן אחי אברם” אינן במקומן, ומקומן הראוי הוא לפני המילים “ואת רכשו”. כלומר: “וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט בֶּן-אֲחִי אַבְרָם וְאֶת-רְכֻשׁוֹ וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם”.
יצויין כי התיקון המוצע לנוסח, נמצא כבר בנוסח השבעים ובפשיטתא.

ישנן עוד דוגמאות רבות, מהן אביא בהזדמנות נוספת.
יש לציין שנוסח עברי המשתקף בתרגום השבעים אינו מהווה הוכחה לקדמותו ולנכונותו (שכן נוסח השבעים משובש אף הוא לא מעט), אלא רק מחזק את הטיעון ע”פ הסברה שאכן היה נוסח עברי שכזה וייתכן שהוא הנוסח המקורי.