נאמר “וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן: וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי” (דב’ כז,יא-יג).
מדוע חלוקת השבטים בין שני ההרים היא דווקא כזאת?
המשך…
בפרשת הברכות והקללות נאמר באחת הקללות: “יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל-הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ” (דב’ כח,לה).
ישנה לכאורה סתירה פנימית בפסוק, האם השחין יהיה “על הברכים ועל השוקים” או “מכף רגלך ועד קדקדך”?
בפרשת הברכות והקללות בספר דברים, ניכר כי בניגוד לפרשה המקבילה בספר ויקרא (כו), כאן הגלות אינה אלא נספח לפרשה.
האם איזכורי הגלות בפרשה זו הינם תוספות מאוחרות?
בפוסט זה אביא מספר דוגמאות לפסוקים בתורה שנשתבשו בידי מעתיקים ונתקבעו בנוסח המסורה כשהתקדש הנוסח הנוכחי.
בפרשת מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל נראה שישנן מספר כפילויות וסתירות:
נאמר “(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: (ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ: (ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: (ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה’ אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: (ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה’ אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה’ אֱלֹהֶיךָ: (ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ: (ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:” (דב’ כז,ב-ח). המשך…
לאורך ספר דברים מכונה נאומו של משה בספר תמיד – “התורה” (דב’ א,ה; ד,ח ומד; יז,יח ויט; כז,ג וח). אך משום מה מפרק כח – פרשת הברכות והקללות – ואילך (דב’ כח,נח וסא; כט,יט וכ וכו; ל,י) “התורה” נזכרת כמי שכתובה כבר על ספר ומכונה “ספר התורה” – כינוי שלא נזכר קודם לכן: “אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה” (נח), “גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (סא) ועוד.
מדוע השינוי הזה לפתע? מתי הפכה “התורה” של משה לכתובה על ספר? בפרט שכתיבת התורה בידי משה נזכרת רק מאוחר יותר: “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (לא,ט), “וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם” (שם,כד). המשך…