נאמר “וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וְאִישׁ כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת” (ויק’ כד,יז-כא). המשך…
ברובד הכוהני נאמר “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ: כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה” (ויק’ כג,כד-כה), וכן “וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם” (במ’ כט,א).
מועד זה אינו נזכר בס’ הברית הגדול והקטן, וגם לא בס’ דברים. החג גם אינו נזכר בכל ספרות בית-ראשון, אבל זה לכשעצמו אינו מוכיח דבר. המשך…
נאמר “שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה” (דב’ טז,א). חז”ל הבינו מפסוק זה שהכתוב מחייב שחג הפסח יחול דווקא בחודש האביב, ולכן יש לעבר לעתים את השנה בחודש נוסף כדי לוודא שהחג יחול בזמן האביב.
אך האמנם זהו פשוטו של מקרא? האם הפסוק מציג לנו למעשה תאריך אחר לחג מאשר י”ד לחודש ניסן? המשך…
מה דינו של המועל בקדשים בשוגג? עיון בפסוקים מעלה שישנה סתירה בענין זה. המשך…
במקור הכוהני מצויין שלאחר שבעת ימי חג הסוכות נחגג חג נוסף ביום השמיני – ‘שמיני עצרת’, חג זה לא נזכר בספר דברים. עובדה זו מעוררת חשד שחג זה הינו המצאה מאוחרת, האם ניתן להוכיח זאת?
בפוסט זה אוכיח ש’שמיני עצרת’ לא נחגג ולא הוכר בתקופת הבית הראשון!
החג של האחד לחודש השביעי מוגדר בספר במדבר (כט,א) כ”יום תרועה”, לעומת זאת בספר ויקרא ההגדרה היא “שבתון זכרון תרועה” (כג,כד).
מה ההבדל בין שתי ההגדרות? מדוע השינוי? ומי שינה? ומדוע?
בפוסט זה אציג את הטענה לפיה קרבן העומר ומנחת הבכורים היו תחילה רק קרבנות פרטיים שפרשת קרבנות המועדים הכוהנית (במ’ כח-כט) אינה יודעת עליהם, שרק בשלב מאוחר יותר הפכו לקרבנות ציבור ובאו בפרשת המועדים של סה”ק (ספר הקדושה).
בתוך המקור הכוהני (ס”כ) נמצא קובץ פרקים ייחודי, שהחוקרים זיהו אותו כקובץ עצמאי בעל מאפיינים משלו – והכוונה היא לויק’ פרקים יז-כו.
החוקרים כינו קובץ זה בשם “ספר הקדושה” (סה”ק) ואת מחבריו “אסכולת הקדושה”, על שם אחד ממאפייניו הבולטים של קובץ זה – הדרישה להתקדשותם של ישראל והכהנים, והדגשת קדושתו של אלוהי ישראל – נקודות הייחודיות לחיבור זה. תת-רובד זה מעבד פעמים רבות את הרובד הכוהני הקודם לו.
במקרא אנו מוצאים פעמים רבות תופעה הקיימת אף בדיבורנו בימינו אנו, תופעת “החזרה המקשרת”. בה ישנו משפט או קטע משפט החוזר על עצמו, כשביניהם תוכן הסוטה מרציפות העניין או משלימו, או במילים אחרות – “מאמר המוסגר”.
חוקרים אף הצביעו על כך שלא פעם אותו “מאמר מוסגר” אינו אלא תוספת מאוחרת לטקסט, שהעורך הוסיפו כ”מאמר המוסגר” באמצעות “חזרה מקשרת” לרציפות הענין. המשך…
מדוע חגגו בממלכת ישראל הצפונית את “חג הסוכות” בחודש השמיני – מרחשון? והאם התורה מבקרת את ירבעם בן נבט על כך?
נאמר “וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה […] וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר” (מל”א יב,לב-לג). המשך…