מהתבוננות במקרא בסיפור “חטא העגל” בתורה, מיד קופצת לה פרשייה אחרת הדומה בפרטים רבים – הלא היא פרשיית עגלי הזהב שעשה ירבעם בן נבט מלך ישראל.
“וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (מל”א יב,כח). המשך…
פוסט זה עוסק בחריגותו של “מזבח הזהב” מכלל כלי המשכן, ובמסקנה הנובעת מתוך התהיות בענין לכך ש”מזבח הזהב” הינו התפתחות מאוחרת באסכולה הכוהנית ותוספת מאוחרת בטקסט המקראי.
המשך…פרק נ”א בירמיה מסתיים במילים אלו: “עַד-הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ” (ירמ’ נא,סד). ממילים אלו משתמע שפרק נ”ב הבא אחריו והחותם את ס’ ירמיה, אינו מיוחס לירמיהו הנביא, בשונה משאר פרקי הספר.
והנה פרק נ”ב בירמיה שווה בתוכנו (כמעט כולו) לפרק כ”ה במלכים ב’ (וסוף כ”ד). ושני הספרים מספרים על קורות מלכותו של צדקיהו וחורבן ירושלים והמקדש.