נאמר “וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר: לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ” (בר’ כג,י-יא).
הפרשנים המסורתיים התקשו בפירוש הלשון הקשה “לא אדני שמעני” (ר’ רש”י, ראב”ע ורשב”ם), קושי הנובע מכך שהרי עפרון הסכים לתת את מה שביקש אברהם, ולכן המילה “לא” אינה מובנת.
אך ייתכן ומדובר כאן בסך הכל בטעות כתיב וטעות בפיסוק. אם נגרוס “לו” במקום “לא”, ונשנה את הפיסוק, כך שמקומה של המילה “לו” יהיה בסוף הפסוק הקודם – “לאמר לו“, הכל יהיה מובן.
טעות שכזו יכלה להיווצר בקלות בין אם המעתיק התבלבל בין הקריאה לכתיבה וכן אם לדוג’ המילה היתה כתובה בפני המעתיק בכתיב מלא – “לוא”, והמעתיק הוריד את הוא”ו במקום את האל”ף (לגבי הפיסוק, אז כידוע לא היה פיסוק בתורה, כפי שגם היום בדרך כלל אין).
למעשה, הכתיב והפיסוק המוצע, נמצא כבר בפסוק אחר בפרשה, מה שמחזק לכאורה את נכונותה של הצעת התיקון.
ראה “וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא” (שם,יד-טו).
וראה גם ניסוח דומה: “וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ” (שם,ה-ו).
ממגילות קומראן
עם זאת יש לציין שבנוסח-השומרוני ובתרגום-השבעים, הנוסח העולה גם בשתי הדוגמאות הנזכרות (ה-ו; יד-טו), הוא “לאמר: לא אדני שמעני”, ולא רק בפסוק הנדון.
אך למעשה מתחזקת בכך הסבירות לכך שהכתיב שעמד בפני המעתיקים בפסוקים אלו היה כתיב מלא – “לוא”, מה שגרם לסופרים המעתיקים שעדכנו את הכתיב למקובל בזמנם (כתיב פחות מלא), לפעמים להוריד את הוא”ו ולעיתים את האל”ף בהתאם להבנה הראשונית שלהם תוך כדי קריאה, פעמים שצדקו ופעמים שטעו, וכך בפסוקים בפרשה זו.
האם אפשר להרחיב בענין לא ולו? החילוק בכתיב ביניהם מאוחר?