ב’ספר הברית‘ נאמר אודות אכילת בשר בהמה שנטרפה: “ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו” (שמ’ כב,ל). ס”ד מרחיב את האיסור לכל בשר נבילה: “לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה’ אלהיך” (דב’ יד,כא).
לעומת סה”ב [- ספר הברית] וס”ד [- ספר דברים], מעיון בס”כ [- ספר כוהנים, המקור הכוהני] עולה, כי אסכולה זו סבורה שאין איסור על העם לאכול נבלה וטרפה, איסור כזה חל על הכהנים בלבד!
ראה “וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב. והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב” (ויק’ יא,לט-מ).
כוונת הפסוק היא שבהמות האסורות באכילה – עליהם כבר נאמר “מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם” (שם,ח), אבל “מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה” אין איסור נגיעה כבבהמות האסורות באכילה, ובכל זאת עצם הנגיעה והאכילה מטמאת – “הנוגע בנבלתה” ו”האוכל מנבלתה” נטמא.
משמעות הפסוק בפשטות היא, שאין איסור אכילה של נבלת בהמה המותרת באכילה.
כך משתמע ממקור נוסף: “כִּי-נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל-בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא, כָּל-אֹכְלָיו יִכָּרֵת. וְכָל-נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב וְטָהֵר. וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ” (ויק’ יז,יד-טז).
הנה לנו מקום נוסף בו מדובר אודות אדם שאכל נבלה וטרפה, וזאת מבלי להזכיר שהדבר אסור, משתמע מכך לכאורה שזהו דבר המותר. בולט הדבר שבעתיים בהשוואה לניסוח התקיף של האיסור באכילת דם הנזכר לפניו.
לפי זה יובן האיסור הייחודי הנאמר לגבי הכהנים: “נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה'” (ויק’ כב,י) – ס”כ מזכיר איסור אכילה של נבלה וטרפה רק לגבי כהנים, ומהטעם שאכילת נבלה וטרפה מטמאת וכדלעיל, ולכהן אסור להטמא.
מכיון שלפי ס”כ אין איסור אכילה של בשר נבלה וטרפה על כל נפש בישראל, יובן שהיה צורך לציין איסור כזה לגבי הכהנים, המצווים לשמור על קדושתם ולא להטמא.
כך גם משתמע מהאיסור המיוחד הנאמר לגבי חֵלֶב נבלה וטרפה: “וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו: כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה’ ונכרתה הנפש האכלת מעמיה” (ויק’ ז,כד-כה).
אם נניח שס”כ מסכים שישנו איסור אכילה כלל ישראלי של בשר נבלה וטרפה כסה”ב וס”ד, למה היה צורך להדגיש איסור על אכילת החלב של הנבלה או הטרפה?
אך אם ס”כ סבור שאין איסור כללי של אכילה בשר נבלה וטרפה, יובן שהיה צורך להדגיש איסור אכילת חלבם.
יש לציין שגם יחזקאל הכהן הצדוקי, מזכיר בדומה לס”כ איסור אכילת נבלה וטרפה לכוהנים בלבד – “כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים” (מד,לא).
מסקנת הדברים: סה”ב וס”ד אוסרים אכילת בשר נבלה או טרפה לכל אחד מישראל, ואילו ס”כ סבור שאיסור האכילה חל רק על הכהנים המצווים לשמור על קדושתם ולא להטמא.
אני חושב שהפרשנות שלך רחוקה מאוד מהכוונה . חל איסור מוחלט על אכילת טריפה-נבלה-ועל הדם אבל….אין עונש על העבירה וברור שיש משהו שישא את החיה הפסולה למקום המרוחק ממקום המוות… ולכן ההוראה באה להסדיר את הנוהל לגבי נשיאה . לגבי האכילה הדין הוא כלפי כל אדם שנכשל וסיבותיו אתו אז החוק בא לטהר אותו ולא להתיר את האסורים.
ההנגדה מול איסור הדם אינו בכך שלא נזכר עונש כרת באכילת נבלה וטרפה, אלא בכך שבעוד על הדם נאמר שהוא אסור באכילה – “דם כל בשר לא תאכלו”, על הנבלה והטרפה לא נזכר איסור אכילה כלל.
איסור אכילת חלב נבלה וטרפה המיותר לכאורה מחזק טענתי, שכן החלב היה אסור בלאו הכי בגלל איסור אכילת נבלה וטרפה.
וכל זה מסביר בהחלט את הצורך בויק’ וביחז’ להזכיר איסור לכהנים בלבד,
ואולי אפשרות ביניים.
בפרשת משפטים שקראנו היום, נאמר בפירוש שאסור לאכול טריפה.
מאידך, נאמר בשור שנגח את האדם, נאמר, “סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ “, ורש”י הקשה בשם חז”ל מדוע צריך להדגיש שאיו לאכול את בשר השור הנסקל, הלוא הוא נבילה? וע”ש מה שתירץ.
אולי באמת האיסור הוא רק על טריפה ולא על נבילה?
לדעתי זה עניין של הגדרה . טריפה הוא בע”ח שמת מוות אלים בד”כ במאבק מול טורף וחלק מבשרו נטרף . נבלה הוא בע”ח שמת בנסיבות טבעיות או באופן לא אלים כמו טביעה וגופו נשאר שלם . השור שהומת בסקילה אינו מוגדר באף אחת מצורות המוות הקלאסיות של “טריפה” ולא “נבלה ” באופן הקלאסי שלה . חוץ מזה קיימת הבעיה המוסרית של לאכול בשר של רוצח .
מכך שהמקור הכוהני מזכיר תמיד “נבלה וטרפה” ולא מסתפק באחד מהם, מצביע ע”כ שסביר להניח שכשסה”ב מזכיר רק טריפה, הוא אכן אוסר רק טריפה ולא נבילה המחודשת יותר מן הטריפה. זה מסביר מדוע הוצרך ס”ד לומר שאסור לאכול נבילה, זאת כיוון שע”פ סה”ב נבילה מותרת.
אבל שור הנסקל אכן אינו נבילה סטנדרטית, כך שקשה להוכיח ממנו לכאן או לכאן.