המקור הראשון במקרא לניסוך המים, הוא מהמסופר אודות ימי שמואל: “וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל יְהוָה: וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַיהוָה” (שמ”א ז,ה-ו).
בפסוק זה ניסוך המים מהווה טקס פולחני, הבא כחלק מכינוס העם בימי שמואל לתשובה.
מקור נוסף, הוא מהמסופר על דוד: “וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר: וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה: וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְהוָה מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים” (שמ”ב כג,טו-יז).
בקטע זה מסופר שדוד לא רצה לשתות את המים שהביאו בשבילו במסירות נפש, ולכן העדיף לנסך את המים לאל.
ידוע שבתורה טקס ניסוך המים אינו נזכר, וזו היתה, לדברי חז”ל, טענת הצדוקים כנגד הפרושים לשלילת ניסוך המים על-גבי המזבח בחג-הסוכות.
בשני המקורות הנ”ל לא נזכר שניסוך המים היה על-גבי מזבח כלשהו או מצבה וכדומה, ובפשטות שפכו את המים על הארץ. למעשה מתרגום-השבעים של המקור הראשון, עולה לכאורה שבנוסח העברי שעמד בפני המתרגם, נקודה זו נזכרת במפורש, וכך לכאורה היה הנוסח העברי: “וישפכו ארצה לפני יהוה”.
לאחר שהתחדדה אצלי הנקודה הזו, שניסוך המים העתיק בוצע על הארץ, ולא על מזבח וכדומה. חשבתי להעלות השערה, שאולי ניסוך המים דווקא כן מוזכר בתורה בצורה כלשהי.
בקטע אודות איסור שחיטת חולין בס’ הקדושה נאמר כך: “וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר” (ויק’ יז,יג).
סה”ק המחייב שאת דמה של הבהמה הטהורה יש לשפוך על המזבח (שם,יא), מחייב לכסות בעפר את דמם הנשפך של העוף והחיה.
לעומת זאת ס’ דברים המתיר שחיטת חולין, אומר “רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם” (דב’ יב,טו-טז), וכן “רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר: לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם” (שם,כג-כד), וכן “בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם” (דב’ טו,כב-כג).
ס”ד המתיר שחיטת חולין, אומר שבמקום לשפוך את הדם על המזבח, שופכים את הדם על הארץ כמים.
לכאורה מדוע ס”ד אינו מזהיר על אכילת דם בלבד, למה להוסיף שיש לשפוך את הדם על הארץ (ועוד לחזור על כך שלש פעמים)? ומה ההשוואה הזו דווקא למים הנשפכים על הארץ?
בעקבות הדברים הנ”ל אודות ניסוך המים, חשבתי להעלות השערה, שאולי אין כוונת ס”ד שמותר לשפוך את דם הבהמה על הארץ (כמקובל לפרש), אלא שאולי כוונת ס”ד שזו חובה. כלומר, אף שס”ד אינו אוסר שחיטת חולין, ואינו מחייב את שפיכת דם הבהמה על המזבח, עדיין הוא מחייב לשפוך את הדם על הארץ, כטקס פולחני מחייב.
ואם כן זו לכאורה ההשוואה שעושה ס”ד בין דם החולין למים, כי אולי כוונתו לניסוך המים המתבצע על הארץ. ולכן אומר שאת הדם יש לשפוך על הארץ בדומה לניסוך המים שאף הוא על הארץ.
אם השערה זו נכונה מתברר לכאורה, שניסוך המים אינו טקס פולחני המבוצע במקדש על גבי המזבח ודווקא בחג-הסוכות, אלא טקס עממי שאינו מבוצע במקדש, אלא כל אחד יכול לקיימו במקום מגוריו, כמו בימי שמואל ודוד (אם-כי כנראה לא זו היתה טענת הצדוקים).
לפי ספר דברים, ניסוך המים יכול להיות אולי מצווה, אך לא פולחן, שכן הפולחן מרוכז למקום אחד.
מעניין היכן המקור למחלוקת בין הפרושים לצדוקים בעניין ניסוך המים. אין הפניה למקור.
כל שמצאתי היה שלמלך מותר לפרוץ דרך…
מדרש שמואל (בובר) פרשה כ
אלא ויסך אותם לה’ [שם /שמואל ב’ כ”ג/] עשאה מסכת וקבועה לדורות, [מלך] פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, בר קפרא אמר חג היה, וניסוך מים היה, והותר בבמה היה, רב הונא (בר) [בשם ר’] יוסף אמר הלכתא שבוייה נצרכה לו,
“ולמנסך אומרים לו, הגבה ידך, שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן” (משנה סוכה ד,ט).
“ת”ר מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן” (בבלי סוכה מח,ב).