פרשת שלח

בתחילת פרשת המרגלים מובאת רשימת שמותם:
“וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן-זַכּוּר. לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי. לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה. לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן-יוֹסֵף. לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן. לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן-רָפוּא. לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן-סוֹדִי. לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן-סוּסִי. לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן-גְּמַלִּי. לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן-מִיכָאֵל. לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי. לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי. אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן יְהוֹשֻׁעַ” (במ’ יג,ד-טז).

מדוע אפרים נזכר ברשימה לפני הכותרת של “למטה יוסף” שאמורה לכאורה לשמש כותרת הן למטה מנשה והן למטה אפרים? המשך…

כתבתי בעבר בהרחבה על הריאליה של השערת התעודות למול הנוסח השומרוני ההרמוניסטי לתורה¹. בפוסט זה אביא דוגמאות נוספות, דוגמאות המראות הרכבת תעודות שונות לכדי רצף אחד, כולל שימוש הקטעי פסוקים. המשך…

בפרשת המרגלים נזכר יהושע בן נון ברשימת המרגלים כאחד מהם: “לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן” (במ’ יג,ח).
והנה בתיאור חזרתם של המרגלים אל העם והעימות בין המרגלים נאמר בתחילה כך: “וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ: וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ” (במ’ יג,ל-לא).

כאן נזכר כלב בלבד כעומד מול שאר המרגלים, כשיהושע בן נון אינו נזכר.

המשך…

בתורה אנו מוצאים שלש תפישות והתייחסויות שונות לארון הברית:

• במקור הכוהני הוא מכונה “ארון העדות” ובו ‘לוחות העדות’, הארון מתואר כמי שעמד בתוך קודש-הקודשים במשכן באהל-מועד.
• במקור הקדם-דויטרונומיסטי הוא מכונה “ארון ברית יהוה”, ומתואר כארון ניסי ההולך לפני העם במדבר למצוא את מקום החניה הבא וכיוצא עם העם למלחמה.
• במקור הדויטרונומיסטי הוא מתואר כארון עץ פשוט, בו הניח משה את הלוחות מיד ברדתו מההר.

המשך…

בתוך המקור הכוהני (ס”כ) נמצא קובץ פרקים ייחודי, שהחוקרים זיהו אותו כקובץ עצמאי בעל מאפיינים משלו – והכוונה היא לויק’ פרקים יז-כו.
החוקרים כינו קובץ זה בשם “ספר הקדושה” (סה”ק) ואת מחבריו “אסכולת הקדושה”, על שם אחד ממאפייניו הבולטים של קובץ זה – הדרישה להתקדשותם של ישראל והכהנים, והדגשת קדושתו של אלוהי ישראל – נקודות הייחודיות לחיבור זה. תת-רובד זה מעבד פעמים רבות את הרובד הכוהני הקודם לו.

המשך…

בפוסט זה ידובר על התפישות השונות של “תורת הגמול” במקרא, בין גמול מצטבר מדור לדור ובין גמול אישי. וכן על תפישתו של מחבר דברי-הימים בענין ועל השכתוב ההיסטורי שהוא עושה בעקבות כך. המשך…