ברבדים הקדם-דויטרונומיסטי והדויטרונומיסטי (סה”ב וס”ד), נמנו שלושת הרגלים בהגדרת “חג”:
ראה “שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה” (שמ’ כג,יד-טז).
וכן “שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת” (דב’ טז,טז).
לעומת זאת ברבדים הכהניים (ס”כ וסה”ק), רק שניים מהרגלים מוגדרים כ”חגים”, ואילו שבועות אינו חג כשאר המועדים.
ראה “וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה” (ויק’ כג,ו), “בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהוָה” (שם,לד). ואילו שבועות אינו מוגדר כלל – “עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה” (שם,טז).
וכן “וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל” (במ’ כח,יז), “וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים” (במ’ כט,יב). ואילו שבועות מוגדר רק כ”יום” אבל לא כ”חג” – “וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם” (במ’ כח,כו), בדומה לנאמר על מועדים אחרים שאינם חגים: “וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ […] יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם” (במ’ כט,א).
השוואה זו מלמדת לכאורה, שבניגוד לרבדים הקדם-דויטרונומיסטי והדויטרונומיסטי, הרבדים הכהניים אינו מגדירים את שבועות כ”חג”.
ייתכן שזו הסיבה שמקור כוהני נוסף – יחזקאל, אינו מזכיר כלל את שבועות: “בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל … וְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג יַעֲשֶׂה עוֹלָה לַיהוָה … בַּשְּׁבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֶּחָג יַעֲשֶׂה כָאֵלֶּה שִׁבְעַת הַיָּמִים” (יחז’ מה,כא-כה).
תמהו רבים, מדוע יחזקאל מזכיר רק את חג המצות וסוכות, מה עם שבועות ושאר המועדים?
אך ייתכן שההסבר לכך, הוא שיחזקאל מונה רק את ה”חגים”, ואילו לפי האסכולה הכהנית עליה נמנה, שבועות אינו “חג”, ולכן לא הזכיר את שבועות ואת שאר המועדים.
[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 9/5/2013, עם תוספת קטנה]
הרובד הכוהני סבור ששבועות הוא “מקרא קודש” כשאר המועדים, אבל לא “חג” כחג המצות וסוכות.
אבל כדי שהבין מה ההבדל מבחינה מעשית, צריך להבין מה המשמעות של ההגדרה “חג”, וזה לא פשוט בכלל.
חוקרים לא מעטים טוענים שמשמעותו המעשית של “חג”, הוא עלייה לרגל. הם מביאים לכך אסמכתאות, כמו מהפסוק “הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר יְהוָה אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל” (ישע’ ל,כט).
אם כך ע”פ הרובד הכוהני, אין מצווה לעלות לרגל בשבועות (אולי בגלל הטירחה בכך בגלל שהוא סמוך לעלייה לרגל בחג המצות) – ע”פ ס”כ אין 3 רגלים אלא 2 – חג המצות וחג הסוכות.
מעניין הדבר שחז”ל כינו את שבועות “עצרת”, למרות שכינוי זה אינו קיים במקרא לגבי שבועות.