שבטי ישראל נחלקו במקרא לארבע קבוצות, כשכל קבוצה משוייכת לאמא שונה: רחל, לאה, בלהה וזלפה. כשבני שתי הקבוצות הראשונות מוגדרים “בני הגבירות” ובני שתי הקבוצות השניות מוגדרים “בני השפחות”.
האם ואיזה מציאות היסטורית עומדת מאחורי חלוקות אלו? המשך…
הסיפור מוכר, יעקב מעמיד מצבה ונוסך עליה שמן וקורא למקום בית-אל. רק שהסיפור הזה מופיע פעמיים בשני מועדים שונים. המשך…
נאמר “זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי. טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה. הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי” (בר’ לא,לח-מ). מדוע ולמה שיעקב יביא ללבן טרפה? מה רוצה יעקב מלבן? המשך…
ישנם כמה וכמה מקומות במקרא מהם נראה שכפי הנראה חדרו לנוסח המקרא הערות והגהות שנכתבו מחוץ לטקסט, כפרשנות בדרך כלל, אך חדרו אל הטקסט עצמו בהעתקה מאוחרת יותר.
ישנן בתורה מסורות סותרות בשאלת זהותן של נשותיו של עשיו בנו של יצחק.
מסורת אחת, במסגרת סיפור הברכות שנתן יצחק לבניו יעקב ועשיו ובריחת יעקב לפדן-ארם, כותבת כך:
“וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה” (בר’ כו,לד-לה). כמו כן נאמר “וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו: וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה” (בר’ כח,ח-ט). המשך…
לאחר חורבן ממלכת ישראל ואף לפניה, היגרו וגלו רבים מהישראלים דרומה אל ממלכת יהודה, בחלקם הגדול לירושלים ששטחה גדל מאוד בימי חזקיהו. הישראלים הביאו עמם אמונות ומסורות שונות, שחלקן קיבלו מקום ביצירת המקרא. המקרא אמנם הוא חיבור יהודאי, אבל לא יכלו להתעלם מקולות דומיננטיים אחרים של הישראלים לשעבר.
דוגמה מעניינת בהקשר זה, קשור לפולחן הישראלי בבית-אל.