המסורת המקובלת היא שמי שכתב את התורה מראשיתה לסופה, מ”בראשית” עד “לעיני כל ישראל”, הוא משה. אך האם התורה מציגה עצמה כך?
אראה כאן, שתפישה זו אמנם נוצרה כבר בתקופה המקראית, אבל רק בתקופת הבית השני, זו אינה תפישת התורה עצמה לגבי עצמה וזו גם לא היתה תפישתם של בני הבית הראשון את התורה.
התורה אינה מייחסת את כתיבתה למשה
מעיון בתורה, עולה שהתורה אינה מייחסת את כתיבת התורה “כולה” למשה, אלא רק חלקים ממנה. נבחן את הציטוטים המזכירים “כתיבה” ע”י משה.
1) “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם” (שמ’ יז,יד). “בַּסֵּפֶר” – אין הכוונה בהכרח ל’ספר ידוע’, אלא בספר כלשהו כמו ‘בְּסֵפֶר’ (ראה במ’ ה,כג). יתכן גם שכן מדובר בספר ידוע, רק שהספר המדובר הוא ספר אחר – “ספר מלחמות יהוה” (במ’ כא,יד). כך שאין מכאן אסמכתא למסורת כתיבת התורה בידי משה.
2) “וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה” (שמ’ כד,ג-ד). כאן מסופר שמשה אמר וכתב את כל מה שהאל אמר לו בהיותו בהר-סיני, דהיינו את “פרשת משפטים”. ממשמעות הפסוקים משמע, שמשה כתב אז את “ספר הברית”, הנזכר מיד לאחר מכן: “ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה ונשמע” (שמ’ כד,ז). א”כ שוב אין מכאן אסמכתא לכך שהתורה טוענת שמשה כתב את “ספר התורה” שלפנינו, לכל היותר ניתן לומר שכותב התורה העתיק מ”ספר הברית” אותו כתב לכאורה משה, לספרו “ספר התורה”.
3) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל” (שמ’ לד,כז). כאן לאחר שחוזרת התורה על מצוות דומות לאלו שבפרשת משפטים, נאמר שנצטווה משה לכתוב את הנאמר לו. גם כאן יתכן שמשה הוסיף את הדברים ל”ספר הברית” הנזכר, או שכתב ספר חדש. בכל מקרה לא נזכר שמשה מספר “אלה הדברים אשר ציווני יהוה” וכדומה, א”כ גם כאן העתיק אולי כותב התורה מ”ספר הברית” או מספר אחר.
4) מה שנזכר לאחר מכן “וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים” (לד,כח), אין הכרח שהכוונה היא למשה למרות שזו המשמעות הראשונית, יתכן שהכוונה היא לאל. (ראה “וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת” שמ’ לד,א, וראה “ויכתב על הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר יהוה אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם יהוה אלי” דב’ י,ד). בכל מקרה אין כאן התייחסות ל”ספר” התורה, אלא לכתיבה על הלוחות.
5) “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה, וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם” (במ’ לג,ב). כאן מסופר שמשה כתב “יומן מסע” קצר, בו פירט את התחנות הרבות של מסע ישראל במדבר. היומן מובא כולו, ככל הנראה, מיד לאחר מכן. לא נזכר היכן כתב משה את יומן המסע (משמע יותר שכתב את היומן כחיבור נפרד), משמע איפוא שהיומן שבתורה הינו העתקה מ”יומן המסע” שחיבורו מיוחס למשה.
6) “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל” (דב’ לא,ט). כאן לקראת סוף ספר דברים מספר לנו כותב התורה (“חמשה חומשי תורה”), שמשה כתב את “התורה הזאת”.
למה הכוונה “התורה הזאת”? הכוונה היא כנראה לתורה עליה מסופר בתחילת ספר דברים: “וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל” (ד,מד). מדובר על סדרה ארוכה של ציווים מפרק ה’ עד סוף פרק ל’, אותם כתב משה ב”ספר התורה” (לא את ה”חמשה חומשי תורה” אלא את “תורת משה”). כמו שנזכר תוך כדי הדברים: “לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה” (כח,סא), וכן “ספר התורה הזה” (כט,יט), “מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה” (ל,י).
כאן לראשונה אנו מוצאים שמשה כתב את “התורה”, אבל מדובר כאן כנראה לא על מה שהיום אנו מכנים “התורה” (כלומר, חמשת חומשי התורה), אלא למה שמכונה כיום “משנה תורה”. ראה גם המסופר על יהושע: “וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (יהו’ ח,לב).
7) “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (דב’ לא,כב). כאן מסופר שמשה כתב את “שירת האזינו”, כמו שנאמר לאחר מכן: “וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם: האזינו השמים ואדברה וכו'” (לא,ל – לב,א).
8) “וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם: וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד” (דב’ לא,כד-כו). כאן חוזר הכותב למה שסיפר קודם לכן על סיום כתיבת “ספר התורה” של משה ונתינתה לכהנים (לא,ט), ומוסיף כאן פרטים נוספים שלא הזכיר שם. תיאור כתיבת התורה בידי משה ומסירת הספר לידי הלויים בהכרח נכתב לאחר סיום כתיבת אותה תורה שכתב משה, ואם כן בהכרח שאין “חמשת חומשי תורה” אותה “תורה” שכתב משה, אלא לכל היותר מכיל גם את הטקסט של אותה תורה שכתיבתה מיוחסת למשה. ראה קטע 6.
לסיכום: כותב “חמשת חומשי התורה” אינו טוען שמשה הוא הכותב את הספר, הוא גם אינו מציג עצמו כמשה, אלא מספר שמשה כתב כמה חיבורים “ספר הברית”, “ספר מלחמות יהוה” (?), יומן מסע המדבר, שירת האזינו, ואת “ספר התורה” (משנה תורה בלשוננו). יש לשים לב לכך שכותב התורה מקפיד לציין את החלקים אותם הוא מייחס לכתיבתו של משה, לכאורה לא בכדי.
גם הנביאים מייחסים “רק” את ספר דברים ואת “ספר הברית” למשה
מעיון בספרי הנביאים באיזכורים של “תורת משה” (וכדומה), עולה כי הם מתכוונים כפי הנראה “רק” לספר דברים ו”ספר הברית”. ראה להלן:
1) “לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל” (יהו’ א,ה-ח). כאן אמנם לא מיוחסת “כתיבת” התורה למשה, אבל כך משתמע מהדברים.
הדברים הללו בס’ יהושע מבוססים על ס’ דברים (תוכנו ולשונו): ראה “וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם” (דב’ לא,ז), וכן “וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ” (שם,כג).
וראה “לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ” (דב’ ז,כד), וכן “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן” (שם כט,ח), וכן “לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ” (שם לא,ו וח).
2) “אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים: וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (יהו’ ח,ל-לב). כאן נזכרת “תורת משה”, וכן שיהושע כתב ‘העתק’ – “משנה” של “תורת משה”. בניית המזבח בהר עיבל לפרטיה, וכתיבת התורה על האבנים, נזכרים רק בס’ דברים (כז,ד-ח).
3) “וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול: לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם: כִּי אִם בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (יהו’ כג,ו-ח). כל הציויים אותם מייחס יהושע ל”תורת משה”, נזכרים רק ב”ספר הברית” (שמ’ כג,יג וכד, ולד,יד וטז), ובס’ דברים (ה,ט וז,ג, וי,כ, ויא,כב, ויג,ה, ול,כ).
4) “וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם” (מל”א ב,ג). ההליכה בדרכיו נזכרת רק בספר דברים (ח,ו, ויט,ט), וכן “וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו” (כו,יז), וכן “לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו” (ל,טז) – בניסוחים דומים מאוד ל”חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו” (וראה גם דב’ ו,כ, וז,יא, וח,יא), וגם משפט המזכיר בתוכו גם את שמירת משמרתו – “וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים” (יא,א).
5) “וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ (ימות) יוּמָת” (מל”ב יד,ו). כאן ציטוט מתוך ס’ דברים (כד,טז).
6) “וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְהוָה בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ” (מל”ב כג,כה). מדובר כאן על יאשיהו מלך יהודה, שבימיו “מצאו” את “ספר התורה” (מל”ב כב,ח). אשר פעולותיו כולם ע”פ ספר דברים. כמו כן “רק” בספר דברים מצוי גם ביטוי דומה ביותר ל”בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו”, ראה “בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ” (דב’ ו,ה), וכן “בכל לבבך ובכל נפשך” (שם ד,כט,וי,יב, וכו,טז, ול,ב וו וי).
7) “זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים” (מלאכי ג,כב). כאן מדובר במשפט סתום, שאינו מכוון לחוקים ומשפטים מסוימים, כך שלא ניתן לדעת האם מתכוון “רק” לספר דברים או לא. אם כי יש לציין כי “הר סיני” נקרא “חורב” בעיקר בס’ דברים (א,ב וו ויט, וד,י וטו, וה,ב, וט,ח, ויח,טז, וכח,סט), מלבד פעם אחת ויחידה בס’ שמות (ג,א).
לסיכום: כל המקומות בספרי הנביאים בהם נזכרת “תורת משה” וייחוס כתיבתה למשה, אינם מתכוונים ככל הנראה אלא ל”ספר דברים” ו”ספר הברית” בלבד. אותם ספרים המיוחסים אף ב”חמשת חומשי התורה” למשה.
רק ספרי “בית שני” מייחסים כתיבת חלקים נוספים בתורה למשה
כשאנו מגיעים לספרי “בית שני”, אנו רואים דבר חדש, לפתע מייחסים לכתיבתו של משה גם חלקים נוספים בתורה (מלבד “ספר הברית” וה”תורה” של ס’ דברים).
1) “וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר כְּתוּבָה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים כִּי חָטָאנוּ לוֹ: וַיָּקֶם אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֵינוּ וְעַל שֹׁפְטֵינוּ אֲשֶׁר שְׁפָטוּנוּ לְהָבִיא עָלֵינוּ רָעָה גְדֹלָה אֲשֶׁר לֹא נֶעֶשְׂתָה תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה בִּירוּשָׁלִָם: כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ” (דני’ ט,יא-יג). כאן לא ברור האם הכוונה היא לקללות בס’ ויקרא (כו), או אלו שבס’ דברים (כח), או לשניהם.
2) “וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים” (עז’ ג,ב). בניית מזבח במקדש ותורת הקרבנות, נזכרים בעיקר בס’ שמות, ויקרא ובמדבר.
3) “וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶׁה” (עז’ ו,יח). חלוקה ברורה בין לויים לכהנים, קיימת רק בס’ שמות וויקרא ובמדבר. בס’ דברים אין חלוקה ברורה בין לויים לכהנים כשני מעמדות שונים ונפרדים.
4) “וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל … וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי … וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט” (נחמ’ ח,א-יח). ציווי “כתוב” על ישיבה בסוכות בחג, נמצא רק בס’ ויקרא (כג,מב). וכן “שמיני עצרת” נזכר רק בס’ ויקרא (כג,לו ולט) ובמדבר (כט,לה).
5) “וַיָּשֶׂם יְהוֹיָדָע פְּקֻדֹּת בֵּית יְהוָה בְּיַד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר חָלַק דָּוִיד עַל בֵּית יְהוָה לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת יְהוָה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה” (דבה”ב כג,יח). תורת הקרבנות לפרטיה, נמצאת רק בס’ ויקרא ובמדבר.
6) “וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית יְהוָה: וַיַּעַמְדוּ עַל עָמְדָם כְּמִשְׁפָּטָם כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַכֹּהֲנִים זֹרְקִים אֶת הַדָּם מִיַּד הַלְוִיִּם” (דבה”ב ל,טו-טז). גם כאן מדובר אודות תורת הקרבנות והפולחן לפרטיה, הנמצאת רק בס’ ויקרא ובמדבר.
7) “וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים: וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַיהוָה כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר” (דבה”ב לה,יא-יב). קרבן הפסח “לבית אבות”, נזכר רק בס’ שמות: “וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת” (יב,ג).
(יש לציין שכל הציטוטים הנ”ל מס’ דברי הימים בהם מזכיר את “תורת משה”, אין להם מקבילות בספרים שמואל ומלכים הקדומים יותר).
אם כן ראינו שרק בספרי בית שני (דניאל, עזרא ונחמיה, ודברי הימים), מייחסים ומכנים לראשונה אף חלקים אחרים בתורה למשה, מלבד “ספר הברית” וה”תורה” של ס’ דברים.
נמצינו למדים, שמסורת כתיבת התורה (חמשת חומשי התורה) כולה בידי משה, היא מסורת שאינה משתקפת מאיך שהתורה מציגה עצמה וגם לא מאיך שבני הבית הראשון, תקופת המלוכה, ראו את התורה. מסורת זו נולדה איפוא רק בתקופת הבית השני.
שלום רב.
ו….בעצם מה זה חשוב מי כתב??? ואם זה באמת ובתמים,
היה כפי שנכתב,(בגירסה זו או אחרת”), מדוע זה כל כל קריטי, להמשך חיי??? במשך אלפי שנים נכתבו ונעשו דברים ולאף אחד מאיתנו אין אפשרות לבדוק את אמיתותם….בואו נניח להם ונקבלם כמיתוס, או כסיפורי המקרא” ונשאיר את החיים האמיתיים לנאורות, לקידמה ולהתפתחות האנושית של המאה ה – 21 !
ממעמד הר סיני ועד להתנחלות היה פער של 40 שנה…..אף לא מצפה שמשה יכתוב בכל במשיכת קולמוס אחת . ביחס לספר דברים הוא משנה תורה …..כשמו כן הוא . רוב הספר זה נאום מתמשך של משה המסכם את מה שהיה בעבר ואזהרה לעתיד .