המסורת המקובלת היא שמי שכתב את התורה מראשיתה לסופה, מ”בראשית” עד “לעיני כל ישראל”, הוא משה. אך האם התורה מציגה עצמה כך?
אראה כאן, שתפישה זו אמנם נוצרה כבר בתקופה המקראית, אבל רק בתקופת הבית השני, זו אינה תפישת התורה עצמה לגבי עצמה וזו גם לא היתה תפישתם של בני הבית הראשון את התורה.
המשך…
נאמר “וְיָדַעְתָּ כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר” (דב’ ז,ט). נוסח דומה לפסוק זה פותח שלש תפילות אחרות במקרא, דומה אבל שונה. המשך…
שלש פעמים בס’ יחזקאל נזכר אדם בשם “דניאל”, בשלושת המקומות מודבר בקרי כשהכתיב הוא “דנאל” בלא יו”ד. דמות זו נזכרת כשניה מתוך שלישית הצדיקים “נח – דנאל – איוב”
מי הוא זה ואיזה הוא, האמנם “דניאל”?
מלשונו של ס’ דניאל עולה לכאורה, שזמן חיבורו אינו ראשית תקופת בית-שני כפי שהוא מוצג לכאורה בידי המחבר אלא מהתקופה ההלניסטית. כך עולה הן מניתוח הלשון העברית של ס’ דניאל והן מלשון הארמית שבספר, גם מאזכור מילים יווניות בספר. המשך…
מוכרת נבואתו של ירמיהו שגלות בבל תארך 70 שנה. בפוסט זה נראה שלמעשה אין נבואה שכזו והיא גם לא נתקיימה, אבל למרות זאת מספר כותבים מקראיים נסתבכו עם נבואה זו.
חוקרי המקרא שמו לב לעובדה מעניינת ביותר: מחבר ס’ דניאל אינו מכיר את התקופה אליה הוא מייחס את דניאל – התקופה הבבלית והפרסית1, אך הוא יודע היטב את ההיסטוריה של התקופה ההלניסטית בא”י, וככל שהיא נמשכת הוא יודע עליה יותר – כשהכי הרבה מידע יש לו דווקא על תקופתו של אנטיוכוס ד’ אפיפנס, בימיו החל בסופו של דבר נצחון החשמונאים. המשך…
בתקופה ההלניסטית והחשמונאית, היה פולמוס גדול בין הכתות היהודיות לגבי לוח השנה. כשהלוח הנגדי המפורסם ביותר כמי שעמד מול הלוח הפרושי שהיה ירחי-שמשי, הוא הלוח הקומראני בן ה-364 ימים בשנה.
הלוח הקומראני היה מחולק לרבעים בני 3 חודשים, חודשיים בני 30 יום, וחודש שלישי בן 31 ימים. כך שכל רבע היה בן 91 יום, ושנה שלמה 364 ימים כאמור, שהם גם 52 שבועות שלמים. המשך…
האם הספרות המקראית המאוחרת המציאה את גלות יהויקים?
בס’ מלכים מסופר שיהויקים בן יאשיהו מלך יהודה מרד בנבוכדנאצר מלך בבל, אך הוא מת כדרך הארץ ונקבר בירושלים, ובנו יהויכין מלך תחתיו.
ראה “בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ: וַיְשַׁלַּח יְהוָה בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: אַךְ עַל פִּי יְהוָה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה יְהוָה לִסְלֹחַ: … וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו” (מל”ב כד,א-ו). המשך…