המסורת המקובלת היא שמי שכתב את התורה מראשיתה לסופה, מ”בראשית” עד “לעיני כל ישראל”, הוא משה. אך האם התורה מציגה עצמה כך?
אראה כאן, שתפישה זו אמנם נוצרה כבר בתקופה המקראית, אבל רק בתקופת הבית השני, זו אינה תפישת התורה עצמה לגבי עצמה וזו גם לא היתה תפישתם של בני הבית הראשון את התורה.
המשך…
המעיין היטב בקרי וכתיב במקרא, ישים לב כי ככל הנראה רוב השינויים משקפים שינויים בצורות הכתיב של השפה העברית והארמית (או סתם טעויות כתיב).
ומעניין בהקשר זה אחד מהקרי וכתיב בשיה”ש, המשקף צורת כתיב קדומה לנקבה נוכחת: “קוּמִי (לכי) [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי-לָךְ” (שיה”ש ב,יג).
המשך…
מלשונו של ס’ דניאל עולה לכאורה, שזמן חיבורו אינו ראשית תקופת בית-שני כפי שהוא מוצג לכאורה בידי המחבר אלא מהתקופה ההלניסטית. כך עולה הן מניתוח הלשון העברית של ס’ דניאל והן מלשון הארמית שבספר, גם מאזכור מילים יווניות בספר. המשך…
אחד הנושאים המרתקים בביקורת המקרא הוא נושא תיארוך ספרי המקרא ובראשם ספר התורה והנה מעיון בתורה עולה כי הכותבים כלל לא העלו על דעתם להציג את התורה (את ה”חומש”) כמי שנכתבה בימיו ובידו של משה.
דוגמה מפורסמת מבין הראיות למסקנה זו היא רשימת מלכי אדום בתורה. המשך…
הן בקרב הפרשנים המסורתיים והן במחקר ניתנו תיארוכים רבים ושונים לימי פעולתו של הנביא יואל בן פתואל, ההוא מספר יואל, מתרי-עשר, תיארוכים בטווח של כ-500 שנה, מימי יהורם מלך יהודה במאה ה-9 לפנה”ס ועד תלמי בסוף המאה ה-4 לפנה”ס. ברשומה זו אציג את הדעה השלטת כיום במחקר, לפיה יואל היה נביא שפעל בימי שיבת ציון, כנראה בראשית המאה ה-5 לפנה”ס.
נאמר “וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן” (בר’ יד,יז-יח).
היכן הוא “עמק המלך”?
ידועה במחקר המקרא טענתו של דה וטה, המזהה את “ספר התורה” שנמצא בשנה ה-18 למלך יאשיהו (מל”ב כב,ח) עם ס’ דברים (ס”ד). ולפיה רפורמת הפולחן של יאשיהו, שבוצעה לאחר מציאת הספר, שבמרכזה הריסת הבמות וריכוז הפולחן במקדש בירושלים (מל”ב כג,ד-כ), בוצעה בהשפעה ישירה ממשנתו של ס”ד המדבר שוב ושוב על “המקום אשר יבחר יהוה”.
אף שתיאוריה זו התקבעה במחקר המקרא כנקודת ציון מרכזית לתיארוך התורה למקורותיה, גם כיום ישנם חוקרים המתנגדים לתיאוריה זו וסבורים שהרפורמה בוצעה ללא קשר ישיר למציאת ספר התורה.
מקובעת אצלנו דמותו של בלעם בן בעור כדמות שלילית שרק רצה לקלל את בני ישראל. ואכן ישנם פסוקים התואמים לתדמית שלילית זו, כמו “וְלֹא-אָבָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה לִבְרָכָה” (דב’ כג,ו), וכן “וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם: וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ” (יהו’ כד,ט-י).
בפסוקים אלה משתמע שבלעם קילל רק שהאל הפך את קללתו לברכה, או שרק רצה לקלל והאל אסר עליו לקלל ונאלץ לברך את בני ישראל שלא כרצונו.
אך האם ישנן תדמיות נוספות לבלעם, אולי אפילו תדמית חיובית?
בתיאורים אודות מלכות שלמה, ישנם תיאורים מאוד פנטסטיים, הנראים לכאורה כמוגזמים. בפוסט אראה שסביר להניח שהתיאורים אודות ימי שלמה נכתבו במאה ה-7 לפנה”ס לכל המוקדם, ימי חזקיהו ומנשה.