במקרא מובאת מספר פעמים גרסאות שונות של שושלת הכהנים הגדולים בני-צדוק שכיהנה לכאורה עוד בימי הבית הראשון, מימי צדוק הכהן בימי דוד. אך האם ייתכן ושושלת זו כיהנה למעשה רק בבית השני, וכי זו בדיה מאוחרת שנוצרה בעקבות פולמוס הכהונה בה השתלטו בני-צדוק על הכהונה בימי הבית השני? המשך…
ישנם כמה וכמה מקומות במקרא מהם נראה שכפי הנראה חדרו לנוסח המקרא הערות והגהות שנכתבו מחוץ לטקסט, כפרשנות בדרך כלל, אך חדרו אל הטקסט עצמו בהעתקה מאוחרת יותר.
בנביאים נזכרים הפלשתים כמי שמוצאם הוא מהאי כפתור, ראה “הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר” (עמ’ ט,ז), וכן “כִּי שֹׁדֵד יְהוָה אֶת פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר” (ירמ’ מז,ד). אך בתורה הדבר כלל לא ברור. המשך…
בס’ שמואל עצמו לא נזכר חורבן משכן שילה, מסופר רק על כך שהפלשתים לקחו את ארון הברית, ושעלי הכהן מת כששמע על כך (שמ”א ד-ה). האיזכור הראשון במקרא לחורבן משכן שילה הוא בס’ ירמיה.
ידוע שצופן אתב”ש נמצא כנראה כבר במקרא בס’ ירמיה, שם צופן הנביא את השם “בבל” וכותב “ששך”, וכן במקום “כשדים” כותב “לב קמי”. המשך…
העברית של המקרא בכללו היא “עברית יהודאית” הדיאלקט שדובר בממלכת-יהודה, או כמו שהמקרא מכנה שפה זו בשם “יהודית” (מל”ב יח,כו וכח; ישע’ לו,יא ויג; דהי”ב לב,יח. וראה נח’ יג,כד). כבר מהכינוי המקראי ניתן להבין שכנראה בממלכת-ישראל לא דיברו “יהודית”, אלא השתמשו בדיאלקט אחר של העברית (נכנה את הדיאלקט הישראלי כאן בשם “ישראלית”).
למעשה אין אנחנו יודעים הרבה על הדיאלקט הישראלי, אלא רק ממעט הכתובות שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בשטחי ממלכת-ישראל, וקצת מתוך המקרא.
מוכרת נבואתו של ירמיהו שגלות בבל תארך 70 שנה. בפוסט זה נראה שלמעשה אין נבואה שכזו והיא גם לא נתקיימה, אבל למרות זאת מספר כותבים מקראיים נסתבכו עם נבואה זו.
ישנן במקרא לא מעט דוגמאות לטעויות העתקה בגלל אותיות דומות בכתב הארמי, המכונה גם ‘אשורי’, בו אנו רגילים להשתמש, כמו חילופי ד’ ור’, י’ וו’, ב’ ופ’ וכדומה. בפוסט זה אראה דוגמאות לחילופי אותיות שנעשו כנראה עוד בכתב העברי העתיק, כתב שהיה בשימוש בתקופת בית-ראשון עד לאמצע תקופת בית-שני.
המשך…