בספר מלכים אנו רואים ביקורת חוזרת ונשנית אצל מלכי יהודה שאפשרו את ההקרבה בבמות ולא פעלו לריכוז הפולחן בבית המקדש בירושלים כפי שעשו חזקיהו ויאשיהו. בפוסט זה נראה שישנה ביקורת שכזו גם על שלמה המלך, זה שבסופו של דבר הקים את בית המקדש. ונראה שלתפישת המחבר עצם ההקרבה בבמות היא מצב לא תקין גם אם נעשה בהיתר.
המשך…
ידועה במחקר המקרא טענתו של דה וטה, המזהה את “ספר התורה” שנמצא בשנה ה-18 למלך יאשיהו (מל”ב כב,ח) עם ס’ דברים (ס”ד). ולפיה רפורמת הפולחן של יאשיהו, שבוצעה לאחר מציאת הספר, שבמרכזה הריסת הבמות וריכוז הפולחן במקדש בירושלים (מל”ב כג,ד-כ), בוצעה בהשפעה ישירה ממשנתו של ס”ד המדבר שוב ושוב על “המקום אשר יבחר יהוה”.
אף שתיאוריה זו התקבעה במחקר המקרא כנקודת ציון מרכזית לתיארוך התורה למקורותיה, גם כיום ישנם חוקרים המתנגדים לתיאוריה זו וסבורים שהרפורמה בוצעה ללא קשר ישיר למציאת ספר התורה.
אחת השאלות בחקר המקרא היא האם המקור הכוהני (ס”כ) קדום למקור הדויטרונומיסטי (ס”ד – ספר דברים) כפי הסדר שהם לפנינו בתורה – זוהי עמדתם של יחזקאל קויפמן ואחרים, או שס”ד קדום לס”כ כפי התפישה הרווחת במחקר מאז וולהאוזן.
בפוסט זה אראה איך חוק ריכוז הפולחן השפיע על הקרבת הפסח ויצר מצב מוזר המבטל במידה רבה את מצוות העליה לרגל בחג המצות כמו בשני הרגלים האחרים.
המשך…ישנן במקרא לא מעט דוגמאות לטעויות העתקה בגלל אותיות דומות בכתב הארמי, המכונה גם ‘אשורי’, בו אנו רגילים להשתמש, כמו חילופי ד’ ור’, י’ וו’, ב’ ופ’ וכדומה. בפוסט זה אראה דוגמאות לחילופי אותיות שנעשו כנראה עוד בכתב העברי העתיק, כתב שהיה בשימוש בתקופת בית-ראשון עד לאמצע תקופת בית-שני.
המשך…נאמר “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ […] וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה” (במ’ יא,טז-כו). המשך…
ישנה סתירה לכאורה בין הרובד הכוהני והדויטרונומיסטי, בעניין מספר ערי-המקלט:
ברובד הכוהני (סה”ק) נאמר “כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן: וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם […] וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם: אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה” (במ’ לה,י-יד).
ע”פ פסוקים אלו לאחר כיבוש ארץ כנען, יש לקדש 3 ערי-מקלט בעבר הירדן המזרחי ו-3 בארץ כנען, סה”כ 6 ערי מקלט. המשך…
דב’ יב ידוע במחקר כפרשת “ריכוז הפולחן”, פרשה האוסרת לראשונה ביצוע פולחן קרבנות וכדומה במקומות שונים, ומצווה להביא את הקרבנות ואל המקום היחיד – “המקום אשר יבחר יהוה”.
בקריאת פרשה זו מבחינים מיד בכך שפרשה זו מלאה בציויים כפולים ומכופלים, פרטים החוזרים על עצמם שוב ושוב (ניסוחים דומים החוזרים על עצמם הודגשו): המשך…