ישנה טענה ישנה בקרב חוקרים לא מעטים, לפיה מחבר דבה”י שהשתמש וציטט מתוך ס’ שמואל ומלכים, השתמש למעשה בספרים בנוסח מעט שונה ממה שמכונה ‘נוסח המסורה’ (ראה לדוג’ מ”צ סגל, “ספרי שמואל”, עמ’ 46-47).
טענה זו לא נאמרה ביחס לקטעים בהם ניכר לשונו של מחבר דבה”י והקטעים שנועדו להדגיש את השקפותיו של המחבר, אלא ביחס לחלק מההבדלים ש’לכאורה’ אין בהם מגמתיות ולא ברור מדוע דבה”י מציג נוסח שונה מהספרים שמואל ומלכים בנוסח שלפנינו. המשך…
הצצתי בס’ עולם התנ”ך על מלכים, בראשיתו (ח”א עמ’ 17) ישנה טבלה שנערכה בידי פרופ’ גרשון גליל, בה הוא מסכם את התאריכים בתקופת המלוכה “שניתן לקבוע אותם במידה רבה של ודאות” כלשונו, ע”פ כתבים אשוריים. ואני מעתיק מדבריו:
האם הספרות המקראית המאוחרת המציאה את גלות יהויקים?
בס’ מלכים מסופר שיהויקים בן יאשיהו מלך יהודה מרד בנבוכדנאצר מלך בבל, אך הוא מת כדרך הארץ ונקבר בירושלים, ובנו יהויכין מלך תחתיו.
ראה “בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ: וַיְשַׁלַּח יְהוָה בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: אַךְ עַל פִּי יְהוָה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה יְהוָה לִסְלֹחַ: … וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו” (מל”ב כד,א-ו). המשך…
בס’ במדבר מסופר שבני גד ובני ראובן פנו אל משה בדרישה שיתן להם לגור בעבר הירדן המזרחי, משה נענה בסופו של דבר לדרישתם, בתנאי שיבואו לוחמיהם לעזור בכיבוש ארץ כנען.
כידוע בעבר הירדן המזרחי ישבו גם חצי שבט המנשה, איך הם קשורים לשם ולסיפור עם משה? המשך…
ס’ זכריה מיוחס לזכריה הנביא, שחי בתחילת תקופת שיבת-ציון, כנזכר בפסוק הפתיחה לספר: “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר” (זכר’ א,א).
והנה בשנת 1785, טען הארכבישוף האנגלי ניוקום, שרוב החצי השני של ס’ זכריה (פרקים ט-יד), אינו משל זכריה הנביא בן זמנו של חגי הנביא, אלא מנביא אחר!
בפוסט זה אביא את ההוכחות לטיעון זה, ואביא את ההשערה מי הוא הנביא הזה ובאיזו תקופה חי. המשך…
בפוסט זה אציג את טענתי, שעורך התורה השתמש ברשימת המסעות במדבר ופיזר את תחנותיה בין הסיפורים בתורה.
נאמר “וַיְחַזֵּק יְהוָֹה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה: וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן” (שמ’ יד,ח-ט).
מהיכן בני ישראל “יוצאים” עתה? היציאה ממצרים הלא היתה כבר קודם לכן? המשך…
כבר פרשנים מסורתיים שמו לב לעובדה שספר משלי אינו כולו מפי מחבר אחד, אלא הוא כולל בתוכו מספר קבצי משלים ופתגמים. אחד מהם הוא הגר”א (רבי אליהו מווילנה – ‘הגאון מווילנה’), הכותב:
“גם אלה לחכמים – כי אנשי כנסת הגדולה שסדרו הנביאים וכתובים, סדרו בתהלים, שנאמר על פי דוד ברוח הקודש, גם כן שאר ענייני השבח וההודאה לאל יתברך אשר חוברו על ידי שאר אנשים ברוח הקודש. ובראש הדברים כתבו שם המחבר, כמו ‘מזמור לאסף’, ו’תפלה למשה’ ודומיהם. וכן במשלי אספו בו כל החכמות והמוסר הנוגע לעבודת ה’ יתברך, ובסוף הספר קבעו ‘דברי אגור’ (ל,א) וגם ‘דברי למואל’ (לא,א). וזהו שאמר כאן ‘גם אלה לחכמים’, כלומר ‘חכמים’ חיברו זה ברוח הקודש, ולא שלמה. ולכן אמר אחר כך ‘גם אלה משלי שלמה’ (כה,א), לפי שהפסיק בדברי שאר החכמים” (פירוש הגר”א, משלי כד,כג). המשך…
במקרא ניתן להתרשם שהיו לאורך תקופות המקרא מנהגים שונים לגבי “עולת התמיד”, מן הדוגמאות שנראה להלן עולה לכאורה שעולת הערב הינה התפתחות מאוחרת בקרבנות התמיד.
נאמר “וְעַל-הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכָל-מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הוּא-יַעֲשֶׂה אֶת-הַחַטָּאת וְאֶת-הַמִּנְחָה וְאֶת-הָעוֹלָה וְאֶת-הַשְּׁלָמִים לְכַפֵּר בְּעַד בֵּית-יִשְׂרָאֵל” (יחז’ מה,יז).
כלומר, לדברי יחזקאל, הנשיא הוא המממן את הקרבנות הציבוריים. המשך…