בס’ יחזקאל נאמר כך: “כה-אמר אדני יהוה בראשון באחד לחדש תקח פר-בן-בקר תמים וחטאת את-המקדש: ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל-מזוזת הבית ואל-ארבע פנות העזרה למזבח ועל-מזוזת–שער החצר הפנימית: וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את-הבית” (יחז’ מה,יח-כ). המשך…
שערים בני ששה תאים, מוכרים לנו מן הממצאים הארכיאולוגיים בכמה וכמה אתרים. כך בחצור, מגידו, גזר, לכיש ואשדוד, וכן ביהץ בעבר-הירדן – שערים אלו מתוארכים למאות 9/10 לפנה”ס. שער דומה מוכר לנו אף מתקופה מאוחרת יותר, מתל-עירא שבנגב, המתוארך למאה ה-7 לפנה”ס. המשך…
ישנם כמה וכמה מקומות במקרא מהם נראה שכפי הנראה חדרו לנוסח המקרא הערות והגהות שנכתבו מחוץ לטקסט, כפרשנות בדרך כלל, אך חדרו אל הטקסט עצמו בהעתקה מאוחרת יותר.
שלש פעמים בס’ יחזקאל נזכר אדם בשם “דניאל”, בשלושת המקומות מודבר בקרי כשהכתיב הוא “דנאל” בלא יו”ד. דמות זו נזכרת כשניה מתוך שלישית הצדיקים “נח – דנאל – איוב”
מי הוא זה ואיזה הוא, האמנם “דניאל”?
בפרשת היתר הבמות בס’ הברית, נזכר איסור לעלות במדרגות למזבח: “וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל-מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו” (שמ’ כ,כב). טעם האיסור, כי בעליה ב”מעלות” – מדרגות, יש גילוי ערוה. שכן בזמניהם לא נהגו ללבוש לבוש תחתון, אלא רק בגד עליון כעין שמלה.
האם ישנה סתירה לחוק זה ממקום אחר במקרא? ולמעשה האם למזבח במקדש דווקא כן היו מדרגות? המשך…
ישנן במקרא לא מעט דוגמאות לטעויות העתקה בגלל אותיות דומות בכתב הארמי, המכונה גם ‘אשורי’, בו אנו רגילים להשתמש, כמו חילופי ד’ ור’, י’ וו’, ב’ ופ’ וכדומה. בפוסט זה אראה דוגמאות לחילופי אותיות שנעשו כנראה עוד בכתב העברי העתיק, כתב שהיה בשימוש בתקופת בית-ראשון עד לאמצע תקופת בית-שני.
המשך…בפוסט זה ידובר על התפישות השונות של “תורת הגמול” במקרא, בין גמול מצטבר מדור לדור ובין גמול אישי. וכן על תפישתו של מחבר דברי-הימים בענין ועל השכתוב ההיסטורי שהוא עושה בעקבות כך. המשך…
בתקופה ההלניסטית והחשמונאית, היה פולמוס גדול בין הכתות היהודיות לגבי לוח השנה. כשהלוח הנגדי המפורסם ביותר כמי שעמד מול הלוח הפרושי שהיה ירחי-שמשי, הוא הלוח הקומראני בן ה-364 ימים בשנה.
הלוח הקומראני היה מחולק לרבעים בני 3 חודשים, חודשיים בני 30 יום, וחודש שלישי בן 31 ימים. כך שכל רבע היה בן 91 יום, ושנה שלמה 364 ימים כאמור, שהם גם 52 שבועות שלמים. המשך…
במקרא ניתן להתרשם שהיו לאורך תקופות המקרא מנהגים שונים לגבי “עולת התמיד”, מן הדוגמאות שנראה להלן עולה לכאורה שעולת הערב הינה התפתחות מאוחרת בקרבנות התמיד.