בפוסט שפורסם כאן בעבר, הראיתי בפרשת המאכלות האסורות בס’ דברים יד הוא קטע כוהני, אבל שהוא קטע כוהני קדום לזה שבויק’ יא, כשלמעשה הקטע בויק’ יא הינו עריכה והרחבה של הקטע הכוהני הקדום הנ”ל.
בפוסט זה נעמוד על נקודות נוספות בענין זה.
נאמר “וְכִי יָמוּת מִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב” (ויק’ יא,לט), דהיינו נבלת בהמה טהורה מטמאת במגע.
אך האמנם?! המשך…
ישנם כמה וכמה מקומות במקרא מהם נראה שכפי הנראה חדרו לנוסח המקרא הערות והגהות שנכתבו מחוץ לטקסט, כפרשנות בדרך כלל, אך חדרו אל הטקסט עצמו בהעתקה מאוחרת יותר.
אחת הסתירות הפנימיות שבמקור הכוהני (ס”כ), היא לגבי “חוק התנופה”. אם הכהן מניף רק את “חזה התנופה”, או שמניף אף את “שוק התרומה”. המשך…
בתוך המקור הכוהני (ס”כ) נמצא קובץ פרקים ייחודי, שהחוקרים זיהו אותו כקובץ עצמאי בעל מאפיינים משלו – והכוונה היא לויק’ פרקים יז-כו.
החוקרים כינו קובץ זה בשם “ספר הקדושה” (סה”ק) ואת מחבריו “אסכולת הקדושה”, על שם אחד ממאפייניו הבולטים של קובץ זה – הדרישה להתקדשותם של ישראל והכהנים, והדגשת קדושתו של אלוהי ישראל – נקודות הייחודיות לחיבור זה. תת-רובד זה מעבד פעמים רבות את הרובד הכוהני הקודם לו.
ב’ספר הברית‘ נאמר אודות אכילת בשר בהמה שנטרפה: “ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו” (שמ’ כב,ל). ס”ד מרחיב את האיסור לכל בשר נבילה: “לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה’ אלהיך” (דב’ יד,כא).
לעומת סה”ב [- ספר הברית] וס”ד [- ספר דברים], מעיון בס”כ [- ספר כוהנים, המקור הכוהני] עולה, כי אסכולה זו סבורה שאין איסור על העם לאכול נבלה וטרפה, איסור כזה חל על הכהנים בלבד!