בפוסט שפורסם כאן בעבר, הראיתי בפרשת המאכלות האסורות בס’ דברים יד הוא קטע כוהני, אבל שהוא קטע כוהני קדום לזה שבויק’ יא, כשלמעשה הקטע בויק’ יא הינו עריכה והרחבה של הקטע הכוהני הקדום הנ”ל.
בפוסט זה נעמוד על נקודות נוספות בענין זה.
א. הקטע שבדב’ יד הינו תוספת מאוחרת. החשד הראשוני הוא כמובן עצם הימצאותו של קטע המובהק בלשונו הכוהני בחיבור דויטרונומיסטי בעל סגנון שונה. אך דומני שניתן להצביע על סימן נוסף, והוא שיתכו שישנה כאן חזרה מקשרת.
יש לשים לב לשני פסוקים העוטפים את פרשת המאכלות האסורות בדב’ יד: “לא תאכל כל תועבה” (ג) ו”לא תאכלו כל נבלה” (כא) – שניהם אינם בנמצא במקבילה בויק’ יא. כמו כן, יש לשים לב לכך שהנושא של הפסוקים העוטפים הוא הציווי להיות עם קדוש: “כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך” (ב וכא), נושא הנזכר בדומה כבר בספר הברית, ושם הביטוי המעשי של זה הוא איסור אכילת בשר טרפה: “ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו” (שמ’ כב,ל).
משכך, סביר איפוא יהיה לשער, שהקטע הדויטרונומיסטי המקורי היה דומה לזה:
א) בנים אתם ליהוה אלהיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת.
ב) כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך ובך בחר יהוה להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה.
כא) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך.
כלומר, שהפסוק הדויטרונומיסטי המקורי הוא “לא תאכלו כל נבלה”, ואילו הפסוק “לא תאכל כל תועבה” נוסף בתחילה לפני המובאה של הקטע הכוהני כדי ליצור את החזרה המקשרת.
ב.הפסוקים הפותחים את הקטע בדב’ יד – אודות “הבהמה אשר תאכלו” (ד-ה) – הם חלק מהקטע הכוהני הקדום המקורי, אף שאינם בנמצא במקבילה בויק’ יא. סימן לכך הוא הלשון “כשבים”, “כשב” במקום “כבש” הינה צורה אופיינית לס”כ (שמ’ יב,ה; ויק’ א,י; ה,ו; ז,כג; כב,יט וכז; במ’ טו,יא; יח,יז)..
ג. הקטע של דב’ יד ערוך גם הוא ואינו זהה לקטע הכוהני המקורי, הדבר ניכר בהשמטת כל דיני הטומאה והטהרה המפורטים בויק’ יא. גם אם ניכר שסה”ק הרחיב וערך את דיני הטומאה והטהרה בויק’ יא, חלקו כבר היה בקטע הכוהני המקורי. כך עולה משארית שנותרה בקטע בדב’ יד: “ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו” (ח). איזכור נושא הנגיעה בנבלה אך ורק לגבי הבהמה הטמאה תמוהה כשמשווים למקבילה בויק’ יא, שם הנושא נזכר בהרחבה גם לגבי בעלי החיים האחרים הטמאים האסורים באכילה. אבל אם אכן הקטע הכוהני שהוכנס לדב’ יד עבר עריכה מהמקור הכוהני, אזי ייתכן שבמקור הכוהני נושא הנגיעה בנבלת הבעלי החיים הטמאים נזכר בהרחבה יותר מהשארית שנותרה לאחר העריכה בדב’ יד.