מזמורים ט’ וי’ בתהלים, הינם בעצם מזמור אחד. כך הוא בתרגום השבעים, וכך היה עד לימי בעלי התוספות (ראו רש”י מגילה יז,ב ד”ה בפרשה תשיעית, ותוס’ שם ד”ה ודוד).
למעשה בעיון קל במזמור ט’, ניתן להבחין שהוא בנוי מאקרוסטיכון אלפביתי, שהמשכו במזמור י’. ראו: המשך…
בבמדבר י’ מופיע “שיר הארון” כשהוא מוקף בשני צידיו במה שמכונה נו”נין הפוכות. מה משמעותה של נו”ן הפוכה? המשך…
שירת דוד מובאת במקרא פעמיים, פעם אחת בס’ שמואל ופעם נוספת בס’ תהלים, אך למרות שברור שמדובר בשירה אחת, ישנן הרבה הבדלים ושינויי נוסח בין שתי הגרסאות של השירה.
שירת דוד נותנת לנו הזדמנות לראות בעיניים עד כמה טקסטים מקראיים נשתבשו בהעתקות מדור לדור. המשך…
האם הר חרמון הוא “הר האלוהים”? ייתכן בהחלט שכן, כך עולה לכאורה מהמקרא. המשך…
במקרא כמה וכמה קטעים מקבילים, קטעים שאחד מהם הועתק מחבירו או שניהם ממקור שלישי. קטעים מקבילים שכאלו נותנים לנו את ההזדמנות להשוואה בין גירסאות שונות ומראים לנו לא פעם איך העתקות שכאלו קיבעו במקרא גירסאות משובשות. המשך…
בפוסט אחר הראיתי שלשונה של פרשת “עשרת הדברות” היא דויטרונומיסטית (אסכולת ספר דברים). עובדה זו תמוהה למדי בגירסתה בס’ שמות (כ,א-יג), שכן המעטפת של פרשה זו הינה קדם-דויטרונומיסטית (שמ’ יט; כ,יח-כו), ואם כך מה עושה קטע דויטרונומיטסי בתוך טקסט קדם-דויטרונומיסטי? האם קטע הדברות הינו הקטע המקורי או תוספת מאוחרת? המשך…
בפוסט זה נראה ש”פרשת המן” משלבת בתוכה שתי מסורות שונות כשאחת מהן מתכתבת עם זו שבפרשת “בשר התאווה”. המשך…
בפוסט זה אדון אם רעיון התניית ההבטחה ל”מלכות עולם” לדוד וזרעו, קודמת לחורבן ולגלות בבל או לא.
בפוסט אציג את התפישה המקראית לפיה לאחר האכילה מעץ הדעת, המוות הוא המבדיל העיקרי בין אל לאדם.
בפרשת חטא עץ-הדעת נאמר “וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן–אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן: וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע” (בר’ ג,ב-ה).
מקטע זה עולה לכאורה שההבדל בין אלהים לאדם, מתבטא בשני דברים: א’, ידיעת טוב ורע. ב’, מוות. המשך…
מתי הוא “ראש השנה” במקרא? האם בחג הסוכות?
הביטוי “ראש השנה” נזכר במקרא פעם אחת בלבד: “בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד יְהוָה וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה” (יחז’ מ,א).
בפשטות משתמע שאצל יחזקאל אין הכוונה ליום מסוים, אלא אצלו “ראש השנה” הוא כינוי לתחילת השנה, או לייתר דיוק – לחודש הראשון, וכך מובן הצירוף “בראש השנה בעשור לחודש”. כלומר, הכוונה היא לכאורה לחודש ניסן – החודש הראשון במקרא. המשך…