במקרא כמה וכמה קטעים מקבילים, קטעים שאחד מהם הועתק מחבירו או שניהם ממקור שלישי. קטעים מקבילים שכאלו נותנים לנו את ההזדמנות להשוואה בין גירסאות שונות ומראים לנו לא פעם איך העתקות שכאלו קיבעו במקרא גירסאות משובשות.
עובדה היא שבכל מקום שמופיעים שני קטעים זהים בספרים שונים, רואים מיד שינויים קטנים וגדולים, מקרה מפורסם הוא שירת דוד לאחר הצלתו מיד שאול, תהלים יח ושמ”ב כב. יש שם שינויים שמשנים את כל משמעות המשפט. אבל נראה שפרקים יד ונג שבתהלים מדגימים היטב עוד יותר את עוצמת השיבושים:
נציג את הפסוקים זה מול זה בטבלה ונדגיש את השינויים:
| פרק יד | פרק נג |
| (א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב | (א) לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד: (ב) אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב |
| (ב) ה’ מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים | (ג) אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים |
| (ג) הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד | (ד) כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד |
| (ד) הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם ה’ לֹא קָרָאוּ | (ה) הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ |
| (ה) שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק | (ו1) שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר… |
| (ו) עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי ה’ מַחְסֵהוּ | (ו2) …עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם |
| (ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה’ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל | (ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל |
ההשוואה נותנת לנו כמה דברים מעניינים:
א) אפשר לראות שהנוסח של פרק נג’ הקפיד להשתמש בשם אלוהים ולא בשם ה’, אך זה כחלק מהיותו חלק מהאוסף האלוהיסטי של ספר תהלים.
ב) את רוב השינויים אפשר להבין, אחד השתבש מחברו או שניהם התפתחו מאיזה נוסח אב, כגון “הכל סר” = “כולו סג”. החילוף של ר-ג יתכן להיות פונטי, לפי הסוברים שהיתה ר’ חיכית כבר בזמן המקרא, ויתכן אולי להיות גרפי כי יש קצת דמיון בכתב עברי עתיק.
ג) מה שמעניין בעיקר הם פסוקים ה-ו. בשני המזמורים אי אפשר להבין את תוכן הדברים, וזה מראה שהנוסח המקורי כנראה נשתבש לבלי הכר. וגם אין הגיון לחילוף “פיזר” = “בדור צדיק”, אבל אפשר להבין כיצד “עצת עני” = “עצמות חונך” נוצרו אחד מהשני או מאיזה נוסח קודם, וכן “הבישותה” = “תבישו” ו”מאסם” = “מחסהו” (חילופים פונטיים).
דוגמה זו מראה שצריך לקחת בחשבון שיבושים בטקסטים גם כשאין לנו טקסטים מקבילים להשוואה.
שמעתי לאחרונה טענה יפה משחר ענבר: יתכן שמעתיק המזמור [או כל טקסט תנכ”י אחר] כבר לא הבין בדיוק מה הוא מעתיק. וזה יכול להיות פתח רחב לשיבושים