צופן אתב”ש

ידוע שצופן אתב”ש נמצא כנראה כבר במקרא בס’ ירמיה, שם צופן הנביא את השם “בבל” וכותב “ששך”, וכן במקום “כשדים” כותב “לב קמי”.

ראו “ומלך ששך ישתה אחריהם” (ירמ’ כה,כו), וכן “איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל-הארץ” (נא,מא). וראו “הנני מעיר על-בבל ואל-ישבי לב קמי רוח משחית” (נא,א).

שימוש בצופן זה בידי ירמיהו, יש בו כדי ללמד שבימיו (המאה ה-6 לפה”ס) סדר האותיות כבר היה קבוע בסדר מסוים.
עם זאת משתי הדוגמאות אצל ירמיהו, לא ניתן להסיק באיזה סדר אותיות השתמש. שכן אף בחילוף מיקומי אותיות “כ-ל” שהוזכר בהודעה הקודמת, האותיות הצופנות נותרות אותו דבר – “ל-כ”.

במגילת איכה שפרקיה כתובים באקרוסטיכון, סדר האותיות הוא “פ-ע” ולא “ע-פ” כמקובל. (כך בפרקים ב-ד, בשונה מפרק א שם הסדר הוא “ע-פ”. אם כי יתכן שהסדר המקורי אף שם היה “פ-ע”, ע”פ עדות מקומראן).
לסדר זה ישנם סימוכין ממקורות נוספים, מה שאומר שסבירות גבוהה שסדר האותיות בימי ירמיהו היה “פ-ע”. אם אכן כן בצופן אתב”ש החילוף יהיה “פ-ז” ו”ע-ו” ולא בחילוף “ע-ז” ו”פ-ו”.

דוגמה אפשרית נוספת לאתב”ש בירמיה, מציין אהרן דמסקי (ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה, תשע”ב, עמ’ 268) לפסוק “וְאֵת כָּל-מַלְכֵי זִמְרִי וְאֵת כָּל-מַלְכֵי עֵילָם וְאֵת כָּל-מַלְכֵי מָדָי” (ירמ’ כה,כה) – פסוק סמוך לדוגמאות הנ”ל.
לדבריו המילה “זמרי” אינה מובנת, שכן לא ידועה לנו ממלכה בשם זה. אולם אם נגרוס ‘זמכי’ בכ”ף במקום הרי”ש, אזי תהא זו מילה נוספת בירמיה שנכתבה באתב”ש, המכוונת ל”עילם”.
מכיון שעילם נזכרת מיד לאחר מכן, טוען דמסקי שזו כפל גרסה “ואת כל מלכי זמכי” – “ואת כל מלכי עילם”. כלומר, הקטע הראשון הוא המקורי, והשני בא לגלות את צופן המילה “זמכי” כ”עילם”.