מוכרת נבואתו של ירמיהו שגלות בבל תארך 70 שנה. בפוסט זה נראה שלמעשה אין נבואה שכזו והיא גם לא נתקיימה, אבל למרות זאת מספר כותבים מקראיים נסתבכו עם נבואה זו.
בשנת 4 למלך יהויקים, שנת מלכותו הראשונה של נבוכדנאצר מלך בבל (ירמ’ כה,א), ניבא ירמיהו שהעם יהיה בגלות תחת שלטון בבל למשך 70 שנה.
בתחילה דיבר על הגוים השכנים ועל בבל עצמה: “וְהָיְתָה כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה: וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל-מֶלֶךְ-בָּבֶל וְעַל-הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם-יְהוָה אֶת-עֲוֹנָם וְעַל-אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם” (שם,יא-יב).
ולאחר גלות יהויכין, בשנת 7 לנבוכדנאצר, ניבא ירמיהו שגלות בבל תסתיים במלאות 70 שנה לשלטון בבל. ראה “כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת-דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה” (ירמ’ כט,י).
נבוכדנאצר עלה למלוכה, בשנת 604 לפנה”ס. שבעים שנה מאוחר יותר – היא שנת 534 לפנה”ס. אך למעשה שלטון בבל תם 5 שנים קודם לכן על-ידי כורש הגדול שכבש את בבל – בשנת 539 לפנה”ס. כלומר התקופה הבבלית ארכה לכל היותר – 65 שנה.
התקופה בה היו היהודאים בגלות בבבל, היא מגלות יהויכין בשנת 598 לפנה”ס, ומגלות צדקיהו בשנת 586 לפנה”ס, עד להצהרת כורש בשנת 538 לפנה”ס. כלומר היהודאים היו בגלות מגלות יהויכין רק 60 שנה, ומחורבן הבית וגלות צדקיהו 48 שנה בלבד.
כפי שכבר נראה, נבואתו של ירמיהו קיבלה מספר פרשנויות שונות מפשטות דבריו, כנראה עקב אי התגשמות דבריו כפשוטם. למרות שניתן בהחלט לפרש שירמיהו נקב במספר 70 כמספר טיפולוגי, ולא התכוון שבבל ישלטו 70 שנה בדיוק, כמו בדברי ישעיהו הנביא אודות צור: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה: קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה נִשְׁכָּחָה הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי-שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי: וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד יְהוָה אֶת-צֹר וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת-כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה” (ישע’ כג,טו-יז).
לדברי ישעיהו: “שבעים שנה = כימי מלך אחד”. כלומר, 70 שנה הוא מספר המבטא אורך מצוי של תקופת שלטון של ממלכה, כנראה ממלכה אימפריאלית. כך הביטוי לכאורה הובן בימי ישעיהו וירמיהו, אבל בימי שיבת ציון ואילך כבר נשכחה הכוונה המקורית של הביטוי ולקחו את דברי ירמיהו כפשוטם – 70 שנה ממש.
בשנת 2 לדריוש הראשון (זכר’ א,א), היא שנת 519 לפנה”ס, אומר זכריה הנביא “וַיַּעַן מַלְאַךְ-יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת עַד-מָתַי אַתָּה לֹא-תְרַחֵם אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה” (שם,יב).
בדברי זכריה אין אמנם התייחסות מפורשת לנבואת ירמיהו, אולם מהדיבור על 70 שנה, משמע שישנה ציפייה שרחמי האל על יהודה וירושלים יתעוררו כעבור 70 שנה.
בעת נבואה זו טרם עברו 70 שנה, אלא 67 שנה מאז חורבן הבית. אבל כאמור הנביא אולי מדבר על תקופת זמן טיפולוגית של 70 שנה.
שנתיים מאוחר יותר, בשנת 4 לדריווש הראשון בחודש כסלו (זכר’ ז,א), היא שנת 517 לפנה”ס, שאלו מראשי העם את הכהנים האם יצומו בחודש החמישי (אב). ראה “וַיִּשְׁלַח בֵּית-אֵל שַׂרְאֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה: לֵאמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית-יְהוָה צְבָאוֹת וְאֶל-הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים” (שם,ב-ג).
אומר זכריה: “אֱמֹר אֶל-כָּל-עַם הָאָרֶץ וְאֶל-הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי-צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי” (שם,ה).
בעת נבואה זו עברו כבר 69 שנה מאז חורבן הבית וגלות צדקיהו, וזו כנראה הסיבה ששאלו אם לצום גם באותה שנה, אז ימלאו 70 שנה מחורבן הבית.
מכאן שכנראה פירש זכריה הנביא את נבואת ירמיהו על 70 שנה, כמדבר על התקופה מחורבן הבית ואילך, ולא כמדבר על התקופה מעליית נבוכדנאצר למלוכה.
כ-150 שנה מאוחר יותר מימי זכריה, בתחילת המאה ה-4 לפנה”ס, מחבר דבה”י כבר מפרש את נבואת ירמיהו באופן אחר.
ראה “וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן-הַחֶרֶב אֶל-בָּבֶל וַיִּהְיוּ-לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד-מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס: לְמַלֹּאות דְּבַר-יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד-רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה: וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר יְהוָה אֶת-רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס” (דבה”ב לו,כ-כב).
לפי דברי מחבר דבה”י, מאז גלות צדקיהו וחורבן הבית עד להכרזת כורש, עברו 70 שנה, וירמיהו ניבא על 70 שנות גלות!
אך כפי שראינו לעיל, פרשנות זו סותרת הן את העובדות הידועות לנו, והן את נבואת ירמיהו כפשוטה. ירמיהו הלא מדבר על 70 שנות מלכות של בבל (ירמ’ כט,י), ולא על 70 שנות חורבן וגלות.
מאוחר יותר במאה ה-2 לפנה”ס (ראו כאן), כותב מחבר ס’ דניאל: “בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן-אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים: בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה: וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר” (דני’ ט,א-ב).
לדברי המחבר, דניאל עומד בשנה הראשונה למלכות דריוש המדי, ואומר שמלאו 70 שנה לחורבן ירושלים.
על-פי דניאל, לפני כורש הגדול, מלך אחד בשם דריוש המדי (דני’ ו,כט; יא,א-ב), מלך שאינו מוכר משום מקור היסטורי. אך בניגוד למחבר דבה”י הסבור ששבעים שנות גלות וחורבן תמו רק בהצהרת כורש, מחבר דניאל המאוחר עוד יותר, סבור ש-70 שנות חורבן תמו עוד בימי דריוש המדי, הקודם לדבריו לכורש.
מכיון שמחבר דניאל מקדים את תאריך תום ה-70 שנה, בכמה שנים לכורש הגדול, יוצא איפוא שנבואה זו לא נתקיימה ולכן הוא נאלץ למצוא הסבר אחר לנבואתו של ירמיהו.
וכך הוא מפרש ואומר “וַיָּבֶן וַיְדַבֵּר עִמִּי וַיֹּאמַר דָּנִיֵּאל עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה: בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה: שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֹן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים” (דני’ ט,כב-כד).
לדברי מחבר דניאל, יש לפרש את נבואת ירמיהו, כמדבר לא על 70 שנה כפשוטו, אלא על 70X7 שנים = 490 שנה (ראה שם עוד איך מתחלקות השנים הללו). סגנון פרשני מאוחר זה, מוכר לנו מה”פשרים” שנמצאו בכתבי קומראן, מתקופת חיבור ספר דניאל.
מעניין עם זאת לציין, שמהמשך הדברים עולה שלכאורה המחבר דווקא כן יודע שמהחורבן עד עליית ישוע הכהן הגדול וזרובבל, עברו הרבה פחות מ-70 שנה כנ”ל. ראה “וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה” (שם,כה).
לדבריו עד הנהגתו של המשוח (ישוע הכהן הגדול הראשון בימי בית-שני), עברו 7X7 שנה = 49 שנה, מה שאפשר לומר שמתאים עם מה שידוע לנו, על 48 שנות גלות בבבל מחורבן הבית כנ”ל. הבעיה עם זה כמובן, הוא שזה לא מסתדר עם דברי המחבר כנ”ל.
על-כל-פנים נמצאנו למדים, שמשך הדורות נבואת ירמיהו על 70 שנה לאימפריה הבבלית, קבלה כמה וכמה פרשנויות, בהתאם לידוע לבני כל תקופה ותקופה אודות תקופת גלות בבל.
הסבר הגיוני לכל התסבוכת של המחברים המקראיים עם נבואת ירמיהו, היא שהיתה נפוצה גירסה כתובה אחרת לנבואת ירמיהו, שונה מזו שלפנינו, לפיה 70 שנה מתייחס לאורך גלות בבל ולא לאורך שלטון בבל.