בתקופה ההלניסטית והחשמונאית, היה פולמוס גדול בין הכתות היהודיות לגבי לוח השנה. כשהלוח הנגדי המפורסם ביותר כמי שעמד מול הלוח הפרושי שהיה ירחי-שמשי, הוא הלוח הקומראני בן ה-364 ימים בשנה.
הלוח הקומראני היה מחולק לרבעים בני 3 חודשים, חודשיים בני 30 יום, וחודש שלישי בן 31 ימים. כך שכל רבע היה בן 91 יום, ושנה שלמה 364 ימים כאמור, שהם גם 52 שבועות שלמים.
לוח זה המכונה “הלוח הקומראני”, מוכר לנו לראשונה מ”ספר חנוך“, שהחלקים בו הרלוונטיים לענייננו התחברו כנראה כבר במאה ה-3 לפנה”ס.
המעניין הוא שמחבר ספר חנוך מעמיד את הלוח בן ה-364 יום, מול קבוצה אחרת שנהגה על-פי לוח שנה בן 360 יום[!].
ראה (ההדגשות שלי): “מאושרים המה הצדיקים כלם, אשרי כל ההלכים בדרך הצדק, ולא יחטאו כאשר יחטאו החוטאים במספר כל ימיהם אשר בהם תקיף החמה בשמים. ובכל שלשים יום תצא ותבא דרך השערים עם שרי האלפים אשר על משטר הכוכבים, ועם ארבעה הנוספים המבדילים בין ארבעת תקופות השנה הנהגים בהם ועמדם יבואו ארבעה ימים: [ובני] האדם יטעו אודותם ולא יחשבו אותם בחשבון כל [תקופת] העולם, כי יטעו בהם [ובני] האדם לא ידעו אותם בדיוק: כי בחשבון השנה המה, ובאמת רשומים המה לעולם אחד בשער הראשון ואחד בשלישי ואחד ברביעי ואחד בששי ותתם השנה בשלש מאות וארבעה וששים יום” (ס’ חנוך פב,ד-ה).
וראה גם: “ומנהלי שרי האלפים אשר על כל הבריאה ועל כל הכוכבים, ועם ארבעה הנוספים לא יפרדו ממקומם לפי חשבון השנה, והמה ישמשו את ארבעת הימים אשר לא יבואו בחשבון השנה: ובהם טועים האנשים כי המאורות החמה ישמשו באמת את מושבות העולם אחד בשער הראשון ואחד בשער השלישי ואחד בשער הרביעי ואחד בשער הששי, וישלימו את סדר תקופת העולם בשלש מאות וארבעה וששים פרקים” (ס’ חנוך עה,א-ב).
שנה של 360 יום מכונה שנה אידאלית, שכן היא מורכבת מ-12 חודשים בני 30 יום כל אחד, כשאורכה של שנה שלמה הוא 360 יום. כל שנה שישית מוסיפים חודש 13, גם הוא בן 30 יום, כדי להשלים את 5 הימים הנגרעים מידי שנה מול מחזור השמש בן ה-365 יום – מה שאומר שזו שנה שקל לחשב אותה ולכן היא אידאלית. גם כיום מחשבים לעיתים שנים אידאליות בני 360 יום, בחישובים עסקיים ועוד (ראה כאן).
לדברי ס’ חנוך לא ניתן להפריד את ארבעת הימים הנותרים ממחזור השמש מחישוב השנה, שכן מחזור השמש אינו בן 360 יום, אלא 364 ימים. (כנראה הסיבה שמונה 364 ימים ולא 365 יום, הוא מכיון שהוא מחלק את השנה לרבעים, אם-כן בכל רבע יש רק 91 ימים שלמים, שהם סך הכל 364 ימים כנ”ל).
מדבריו עולה שהוא מתפלמס מול אסכולה שהוא מכנה אותם “חוטאים”, שאינם מחשבים בחשבון השנה את הימים הנותרים, אלא לוח השנה שלהם הוא בן 360 יום בלבד.
ישנו גם מסמך אסטרולוגי שנמצא בקומראן (4Q318, ראה צילום כאן), שבניגוד לשאר הכתבים הכתתיים בקומראן המיוסדים על שנה בת 364 יום, הוא בנוי על שנה בת 360 יום.
נמצא איפוא שככל הנראה היתה במאה ה-3 לפנה”ס, וכנראה אף מאוחר יותר, כת נוספת שנהגה לפי לוח ייחודי משלה – לוח אידאלי בן 360 יום.
אחת ממערות קומראן
יש שרצו למצוא מקורות לשנה האידאלית בת ה-360 יום, בחיבורים המקראיים המוקדמים יחסית.
כך רצו להוציא מהנאמר אודות המבול: “וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל-הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם” (בר’ ז,כד), כשהכוונה היא ל-5 חודשים בני 30 יום מי”ז לחודש השני (שם ז,יא) עד י”ז לחודש השביעי (שם ח,ד). אם-כי ייתכן שהכותב רצה לציין מספר עגול, כשהכוונה היא ל-147/8 ימים.
יש לציין שישנן מספר גרסאות לתאריכים הנזכרים בפרשת המבול, בתרגום השבעים וס’ היובלים ועוד, שנועדו להתאים את ארכה של המבול לשנה על-פי אסכולת הלוח בה נהג הכותב.
בדומה רצו להוציא ממשתה אחשוורוש, שם נאמר “בְּהַרְאֹתוֹ אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת-יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם” (אס’ א,ד), כש-180 יום מכוונים בעצם ל-6 חודשים בני 30 יום. אך גם כאן ייתכן ומדובר ברצון הכותב לציין מספר עגול, או שאכן הכוונה היא לחודשים בני 30 יום, אבל כך מצופה מאחשוורוש הפרסי שנהג על-פי הלוח הפרסי בן 360 יום בשנה, ואין בכך ראיה ללוח המקראי כמובן.
יש שרצו גם להראות מדברי יחזקאל התמוהים, שנצטווה בשנת 592 לפנה”ס (יחז’ א,ב) לשכב על צידו השמאלי משך 390 יום, ועל צידו הימני 40 יום (יחז’ ד,ד-ט). שבעוד 40 הוא מספר טיפולוגי מוכר, 390 אינו מספר טיפולוגי. אך אם נאמר שהכוונה היא לשנה אידאלית מעוברת בת 13 חודשים בני 30 יום, ניתן להבין שהכוונה היא שישכב שנה שלמה על צידו השמאלי. זו אמנם אפשרות, אך אין הכרח שזה באמת הרעיון שעומד מאחורי המספר 390 יום.
לעומת המקורות האלו, שאין בהם ראיה של ממש לנוהג מקראי של לוח אידאלי בן 360 יום. ניתן למצוא הוכחה לנוהג שכזה מדברי ס’ דניאל (שהתחבר במאה ה-2 לפנה”ס).
המחבר אומר “וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים: אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה” (דני’ יב,יא-יב).
למה הכוונה שעברו 1,290 יום מאז הוסר התמיד? ומה יש במספר הזה?
אחת ממגמותיו העיקריות של ס’ דניאל, הם גזירותיו של אנטיוכוס אפיפנס (על כך בהרחבה בהזדמנות אחרת), כשדניאל תוחם את תקופת הגזירות לתקופה בת 3 וחצי שנים.
ראה “וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד-עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן” (דני’ ז,כה).
וכן “וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד-מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת: וָאֶשְׁמַע אֶת-הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל-הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד-עַם-קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל-אֵלֶּה” (דני’ יב,ו-ז).
וראה “וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד, וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל-שֹׁמֵם” (דני’ ט,כז).
3 וחצי שנים על-פי לוח ירחי-שמשי, הן 1,239 יום (או 1,269 יום עם שנה אחת מעוברת, או 1,299 יום עם שנתיים מעוברות).
רק על-פי לוח שנה בן 360 יום בשנה, 3 וחצי שנים יוצאות 1,290 יום (כולל חודש נוסף לשנה מעוברת). 360X3.5=1,260+30=1,290
יש בכך ראיה שמחבר ס’ דניאל בן המאה ה-2 לפנה”ס, היה שייך לאסכולה בת תקופתו שדגלה בשנה אידאלית בת 360 יום (עם עיבור שנה כל שנה שישית).
[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 28/11/2012, עם ניסוח וסידור מחדש]
ראיתי שעמדו על כך שהשנה הקומראנית של 364 יום, יסודה בידי ספר חנוך עצמו. לדבריהם שיטה זו נוצרה מתוך השנה האידאלית של 360 יום, ועל כן מתעמת ספר חנוך רק עם השנה האידאלית, כשטענתו המרכזית היא שהשנה האידאלית מתעלמת בסופו של דבר מהשמש ומעונות השנה.
לכן ייסד ספר חנוך שנה בת 364 יום בדווקא, כך מצד אחד (לדבריו) היא מתחשבת עם השמש, ומאידך (וזה העיקר!) היא נותרת שנה אידאלית יחסית – 52 שבועות בני 7 ימים, וארבע תקופות בני 91 יום שהם חודשיים בני 30 יום וחודש שלישי בן 31 יום (שינוי קטן יחסית לשנה האידאלית בת ה-360 יום).
לכל אורך הספרות הכיתתית ישנה הבחנה בין ימי השנה שהם 360 יום, לבין ארבעת הימים הנוספים. מה שמלמד ששנה בת 364 יום יסודה בשנה האידאלית בת ה-360 יום.
כלומר, השנה הקומראנית לא נולדה מתוך שיטה של שנת שמש בת 365 יום, אלא דווקא מתוך שנה אידאלית בת 360 יום.
יש להדגיש, שמספר חנוך משתמע שהשנה האידאלית המקורית בת ה-360 יום, דגלו בה רבים, והוא מציגה כדעה ש”בני האדם” ו”האנשים” חושבים.
ראה (ההדגשות שלי): “מאושרים המה הצדיקים כלם, אשרי כל ההלכים בדרך הצדק, ולא יחטאו כאשר יחטאו החוטאים במספר כל ימיהם אשר בהם תקיף החמה בשמים. ובכל שלשים יום תצא ותבא דרך השערים עם שרי האלפים אשר על משטר הכוכבים, ועם ארבעה הנוספים המבדילים בין ארבעת תקופות השנה הנהגים בהם ועמדם יבואו ארבעה ימים: [ובני] האדם יטעו אודותם ולא יחשבו אותם בחשבון כל [תקופת] העולם, כי יטעו בהם [ובני] האדם לא ידעו אותם בדיוק: כי בחשבון השנה המה, ובאמת רשומים המה לעולם אחד בשער הראשון ואחד בשלישי ואחד ברביעי ואחד בששי ותתם השנה בשלש מאות וארבעה וששים יום” (ס’ חנוך פב,ד-ה).
וראה גם: “ומנהלי שרי האלפים אשר על כל הבריאה ועל כל הכוכבים, ועם ארבעה הנוספים לא יפרדו ממקומם לפי חשבון השנה, והמה ישמשו את ארבעת הימים אשר לא יבואו בחשבון השנה: ובהם טועים האנשים כי המאורות החמה ישמשו באמת את מושבות העולם אחד בשער הראשון ואחד בשער השלישי ואחד בשער הרביעי ואחד בשער הששי, וישלימו את סדר תקופת העולם בשלש מאות וארבעה וששים פרקים” (ס’ חנוך עה,א-ב).