חזרה מקשרת ומאמר המוסגר במקרא

במקרא אנו מוצאים פעמים רבות תופעה הקיימת אף בדיבורנו בימינו אנו, תופעת “החזרה המקשרת”. בה ישנו משפט או קטע משפט החוזר על עצמו, כשביניהם תוכן הסוטה מרציפות העניין או משלימו, או במילים אחרות – “מאמר המוסגר”.

חוקרים אף הצביעו על כך שלא פעם אותו “מאמר מוסגר” אינו אלא תוספת מאוחרת לטקסט, שהעורך הוסיפו כ”מאמר המוסגר” באמצעות “חזרה מקשרת” לרציפות הענין.

להלן מספר דוגמאות לתופעה זו:

בפתיחת פרשת המועדות נאמר “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם” (ויק’ כג,א-ד).
שני הפסוקים המודגשים כופלים אחד את השני, האם אחד מהם הוא מיותר?

התשובה היא כנראה שלא, אלא לפנינו מקרה של “מאמר המוסגר” – “חזרה מקשרת”. ציווי השבת בפרשת המועדות חורג מן הענין, שכן השבת אינה מועד. לכן הכותב שרצה להזכיר את השבת הוצרך לחזור בפסוק ד לאחר ציווי השבת, על הכותרת שנאמרה בפסוק ב ובכך לחזור לעניין הפרשה.

במקרה זה ניתן להצביע על כך שמדובר בתוספת מאוחרת. זאת מכיון שבקטע החתימה של פרשת המועדות נאמר “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל-נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל-נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה” (ויק’ כג,לז-לח). כלומר, הפסוק מציין בחתימת הפרשה שלא דובר בפרשה אודות השבת.
איזכור השבת כמי שכביכול אינה נזכרת בפרשה היא כמובן תמוהה, שכן היא מופיעה כבר בתחילת הפרשה כאמור.

פרשה זו של המועדות מבוססת על מקור כוהני (ס”כ), אבל עברה עריכה של אסכולה הקדושה (סה”ק) המאוחרת לה, אשר הוסיפה לפרשה מספר קטעים (עוד אאריך בענין בהזדמנות אחרת), וכנראה גם את הקטע הפותח אודות השבת במאמר המוסגר.

שלמה המלך פורש כפיו השמימה, ציור מעשה ידי ג’יימס טיסו, 1902 לערך

דוגמה נוספת: “וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו: כִּי-עָשָׂה שְׁלֹמֹה כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וַיִּתְּנֵהוּ בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ וְאַמּוֹת שָׁלוֹשׁ קוֹמָתוֹ וַיַּעֲמֹד עָלָיו וַיִּבְרַךְ עַל-בִּרְכָּיו נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְמָה: וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין-כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ” (דבה”ב ו,יב-יד).
גם כאן ישנה לכאורה כפילות בסיפור אודות שלמה שעמד מול העם ופרש את כפיו. אך מהשוואה מול המקבילה בס’ מלכים, אנו למדים שמחבר דבה”י הוסיף כאן את פסוק יג במאמר המוסגר.
השווה “וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין-כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת” (מל”א ח,כב-כג).

דוגמה נוספת ל”חזרה המקשרת”: “וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יִסֹּב אֶל-בֵּיתוֹ וּפָנַי לֹא יִרְאֶה וַיִּסֹּב אַבְשָׁלוֹם אֶל-בֵּיתוֹ וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה: וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא-הָיָה אִישׁ-יָפֶה בְּכָל-יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא-הָיָה בוֹ מוּם: וּבְגַלְּחוֹ אֶת-רֹאשׁוֹ וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי-כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת-שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ: וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה: וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלִַם שְׁנָתַיִם יָמִים וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה” (שמ”ב יד,כד-כח).
גם במקרה זה תיאור יופיו של אבשלום ותמר בתו היפה, הובאו רק בדרך אגב, ולכן חוזר הכותב ומזכיר את מה שהוזכר מכבר שאבשלום לא ראה את פני המלך אביו.

דוגמאות נוספות:

סיפור מכירת יוסף נקטע במכירתו לפוטיפר, אז נכנס הסיפור אודות יהודה ותמר, לאחר מכן חוזר הכתוב ליוסף בבית פוטיפר. לפי שמספר הכתוב אודות יוסף בבית פוטיפר, הוא חוזר ומזכיר שיוסף נמכר לפוטיפר.
כך לפני סיפור יהודה ותמר נאמר “וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים” (בר’ לז,לו), ולאחר מכן נאמר “וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה” (בר’ לט,א).
יש כאן לכאורה חזרה מקשרת לסיפור מכירת יוסף (ראה רש”י בר’ לט,א). במקרה זה יש לסייג, שכן בעוד הפסוק אומר שה”מדנים” מכרו את יוסף לפוטיפר, הפסוק המקשר אומר שה”ישמעאלים” מכרוהו.

מקרה נוסף, בהתגלות האל למשה לפני הליכתו לפרעה ישנה לכאורה כפילות ארוכה, השווה:
“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בֹּא דַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם” (שמ’ ו,י-יב).
“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְהוָה דַּבֵּר אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה” (שם,כט-ל).

אך למעשה גם כאן כפילות זו היא בעצם “חזרה מקשרת”, שכן קטע הכותב עם רשימת תולדות בני לוי (שמ’ ו,יג-כז). וכדברי רש”י (כט) “הוא הדבור עצמו האמור למעלה ‘בא דבר אל פרעה מלך מצרים’, אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם, חזר הענין עליו להתחיל בו”.

יש לתת את הדעת על כך ש”מאמר המוסגר” לכשעצמו אינו בהכרח תוספת מאוחרת כמובן, זו צורת דיבור וכתיבה הקיימת אף בימינו. מה שכן, כשמבחינים ב”מאמר מוסגר” שכזה, שווה לבדוק את האפשרות הזו של תוספת מאוחרת שהוכנסה לטקסט עם “חזרה מקשרת”.