יום תרועה או זכרון תרועה

החג של האחד לחודש השביעי מוגדר בספר במדבר (כט,א) כ”יום תרועה”, לעומת זאת בספר ויקרא ההגדרה היא “שבתון זכרון תרועה” (כג,כד).
מה ההבדל בין שתי ההגדרות? מדוע השינוי? ומי שינה? ומדוע?

כתבתי על כך כאן בעבר, שבניגוד ל’פרשת קרבנות המועדות’ (במ’ כח-כט) שהיא מאוד מגובשת, מסודרת ומסוגננת בסגנון אחיד, לעומתה ‘פרשת המועדות’ (ויק’ כג) מורכבת יותר מבחינה סגנונית ואינה מסודרת כל כך. ראינו (כאן וכאן) שפרשה זו מורכבת משני רבדים שונים: רובד כוהני מקורי, עליו הורכבה עריכה כוהנית מאוחרת יותר, עריכה המשוייכת לסה”ק (ספר הקדושה). כך ע”פ פרופ’ ישראל קנוהל (בספרו ‘מקדש הדממה’), שאני מסכים איתו בענין זה.

בניתוח של הקטע אודות ‘האחד לחודש השביעי’ מתגלית זרות מסויימת בניסוח, בעיקר כשמשווים את הקטע למקבילה ב’פרשת קרבנות המועדות’ (ההדגשה בשחור מסמנת את המילים הזהות, והמילים עם הקו התחתון מסמנות את המילים השונות או בסדר שונה. סימנתי רק מה שנוגע לענייננו):
ראה “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ: כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהֹוָה” (ויק’ כג,כד-כה).
לעומת “וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם” (במ’ כט,א).

יש לשים לב שצורת הניסוח של במ’, היא הצורה העיקרית בשתי הפרשיות:
“בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ” (ויק’ כג,ז), “וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ” (במ’ כח,כה), “וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ” (במ’ כט,יב). וראה “מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ” (ויק’ כג,כא), “אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם” (ויק’ כג,כז), “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם” (ויק’ כג,לו), “בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ” (במ’ כח,כו), “וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ” (במ’ כט,ז).
אודות ה’תרועה’ גם כן, במ’ מנסח על אותו משקל – “יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם”. הניסוח בויק’ “יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ” הוא בבירור ניסוח מחוספס החורג מצורת הניסוח בשתי הפרשיות כנ”ל.

מן הניתוח הלשוני ניתן, לדברי קנוהל, להסיק כי הנוסח בויק’ עבר עיבוד, ואילו הנוסח המקורי קרוב לזה שבבמ’. לדבריו הניסוח “שבתון זכרון תרועה” הוא מלשונו של סופר סה”ק ולא מלשונו של הסופר הכוהני שקדם לו.

מהו “זכרון תרועה”?

אם אכן טענתו של קנוהל נכונה, יש לנסות להבין מה היתה מטרת העיבוד שנעשה לפסוק. האם ה”תרועה” כלל לא נזכרה בפסוק ורצה להוסיפה? האם הוזכרה ה”תרועה”, רק שרצה להדגיש “זכרון תרועה” ולא “יום תרועה”? אולי רצה להדגיש בכלל את ה”שבתון” דווקא?

קנוהל (מקדש הדממה, עמ’ 40) רוצה לומר, שהניסוח במקורו היה דומה לזה שבבמ’, וסופר סה”ק שינה מ”יום תרועה” ל”שבתון זכרון תרועה” רק כדי להוסיף הסבר ולהדגיש את מטרת התרועה שהיא לזכרון לפני האל.
ראה “וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם” (במ’ י,ט-י).

אפשרות אחרת, הנראית לי סבירה יותר במידה מסויימת, היא שבעוד הסופר הכוהני ראה במועד זה יום שמריעים בו – “יום תרועה” (על מטרת התרועה ראו כאן), סופר סה”ק ראה בו מועד המצויין לזכר תרועה קדומה שהעם מציינו מידי שנה – “שבתון זכרון תרועה”.
אין בכך כדי לומר שלדעתו של סופר סה”ק אין מריעים ביום זה, אלא שהתרועה אינה אלא רק לזכר תרועה אחרת קדומה יותר.