ספר הקדושה – מה זה?

בתוך המקור הכוהני (ס”כ) נמצא קובץ פרקים ייחודי, שהחוקרים זיהו אותו כקובץ עצמאי בעל מאפיינים משלו – והכוונה היא לויק’ פרקים יז-כו.
החוקרים כינו קובץ זה בשם “ספר הקדושה” (סה”ק) ואת מחבריו “אסכולת הקדושה”, על שם אחד ממאפייניו הבולטים של קובץ זה – הדרישה להתקדשותם של ישראל והכהנים, והדגשת קדושתו של אלוהי ישראל – נקודות הייחודיות לחיבור זה. תת-רובד זה מעבד פעמים רבות את הרובד הכוהני הקודם לו.

להלן מספר מאפיינים סגנוניים ייחודיים ל”ספר הקדושה”¹:

א) המצוות מכונות “חוקים ומשפטים” – “את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו” (ויק’ יח,ד), “ושמרתם את חקתי ואת משפטי” (שם,ה), “ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי” (שם,כו), “ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי” (יט,לז; כ,כב), “ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו” (כה,יח), “ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם” (כו,טו), “במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם” (שם,מג), “אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה” (שם,מו).

ב) ציווים הנפתחים ב”איש איש מ…” – “איש איש מבית ישראל” (ויק’ יז,ג וח וי; כב,יח), “איש איש מבני ישראל” (יז,יג; כ,ב), “איש איש מזרע אהרן” (כב,ד).

ג) הצירוף “אני יהוה אלהיכם” חוזר ונשנה שוב ושוב כהכרזה – “דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני יהוה אלהיכם; כמעשה ארץ מצרים וכו'” (ויק’ יח,ב-ג), “את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני יהוה אלהיכם” (שם,ד), “ולא תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם” (שם,ל), “איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם; אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה אלהיכם” (יט,ג-ד), “לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם” (שם,י), “ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני יהוה אלהיכם” (שם,כה), “אל תבקשו לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם” (שם,לא), “ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם” (שם,לד), “מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים” (שם,לו), “כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם” (כג,מג), “את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך; אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים” (כה,לז-לח), “כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם” (שם,נה).

ד) הצירוף “אני יהוה” נזכר שוב שוב כהכרזה וכסיומת לציוויים – כגון “ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני יהוה” (ויק’ יח,ה), “לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה” (שם,ו), “ולא תחלל את שם אלהיך אני יהוה” (שם,כא), “וחללת את שם אלהיך אני יהוה” (יט,יב), “ויראת מאלהיך אני יהוה” (שם,יד ולב), “לא תעמד על דם רעך אני יהוה” (שם,טז), “ואהבת לרעך כמוך אני יהוה” (שם,יח), “וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה” (שם,כח), “ומקדשי תיראו אני יהוה” (שם,ל; כו,ב), “ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם אני יהוה” (שם,לז), “כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה” (כא,יב), “ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה” (כב,ב), “ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה” (שם,ג), “נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה” (שם,ח), “לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה” (שם,ל), “ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה” (שם,לא), “להיות לכם לאלהים אני יהוה” (שם,לג), “להיות להם לאלהים אני יהוה” (כו,מה).

ה) עבירות המוגדרות כ”חילול” – “ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך” (ויק’ יח,כא), “ואכליו עונו ישא כי את קדש יהוה חלל” (יט,ח),  “ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך” (שם,יב), “כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי” (כ,ג), “קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם” (כא,ו), “ומן המקדש לא יצא ולא יחללאת מקדש אלהיו” (שם,יב), “ולא יחלל זרעו בעמיו” (שם,טו), “אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחללאת מקדשי” (שם,כג), “וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי” (כב,ב), “ולא יחללו את קדשי בני ישראל” (שם,טו), “ולא תחללו את שם קדשי” (שם,לב).

ו) הביטוי “ויראת מאלהיך” – “ויראת מאלהיך אני יהוה” (ויק’ יט,יד ולב), “ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם” (כה,יז), “ויראת מאלהיך” (שם,לו ומג).

ז) הצירוף של “ונתתי/ושמתי פני … והכרתי אתו” – “ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה” (ויק’ יז,י), “ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו” (כ,ג), “ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו” (שם,ה), “ונתתי את פני בנפש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו” (שם,ו).

ח) עיקרון השוויון של הגר והאזרח רווח בספר: “וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר” (ויק’ יז,טו),”ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם” (יח,כו), “כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך” (יט,לד), “כגר כאזרח בנקבו שם יומת” (כד,טז), “משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה” (שם,כב).

ט) צורת פתיחה לציווי “איש כי …”: “ואיש כי ישכב את אשה” (יט,כ), “ואיש כי יאכל קדש” (כב,יד), “ואיש כי יקריב זבח שלמים” (כב,כא), “ואיש כי יכה כל נפש אדם” (כד,יז), “ואיש כי יתן מום בעמיתו” (כב,יט), “ואיש כי לא יהיה לו גאל” (כה,כו), “ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה” (כה,כט), “איש כי יפלא נדר” (כז,ב), “ואיש כי יקדש את ביתו” (כז,יד).

הדרישה להתקדשותם של ישראל והכהנים, והדגשת קדושתו של האל חוזרת כאמור שוב ושוב ב”ספר הקדושה”:
ראו “קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם” (וי’ יט,ב), “והתקדשתם והייתם קדשים כי אני יהוה אלהיכם” (כ,ז), “אני יהוה מקדשכם” (שם,ח), “והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה” (שם,כו), “קדשים יהיו לאלהיהם” (כא,ו), “כי קדש הוא לאלהיו” (שם,ז), “וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם” (שם,ח), “כי אני יהוה מקדשו” (שם,טו), “כי אני יהוה מקדשם” (שם,כג), “אני יהוה מקדשם” (כב,ט), “כי אני יהוה מקדשם” (שם,טז), “ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם” (שם,לב).

קטעים נוספים השייכים לרובד זה

לאחר שאפיינו של “ספר הקדושה” ואת סגנונה של אסכולה זו, ייקל עלינו למצוא קטעים נוספים שנכתבו אף הם בידי “אסכולת הקדושה”.
שתי דוגמאות לכך:

אנו מוצאים את טביעות האצבע של אסכולה זו בפסוקי החתימה של פרשת המאכלות האסורות:
“אל-תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם: כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את-נפשתיכם בכל-השרץ הרמש על-הארץ: כי אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני: זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל-נפש השרצת על-הארץ: להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל” (ויק’ יא,מג-מז).
למעשה בסה”ק נזכר הנושא של המאכלות האסורות כנושא ידוע ובביטויים דומים: “והבדלתם בין-הבהמה הטהרה לטמאה ובין-העוף הטמא לטהר ולא-תשקצו את-נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר-הבדלתי לכם לטמא” (ויק’ כ,כה).

בדומה יש לשייך גם את פרשת ציצית לרובד זה, שכן יש גם בפרשה זו את המאפיינים הייחודיים לסה”ק:
ראה “ויאמר יהוה אל-משה לאמר: דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על-כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על-ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את-כל-מצות יהוה ועשיתם אתם ולא-תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר-אתם זנים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את-כל-מצותי והייתם קדשים לאלהיכם: אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם” (במ’ טו,לז-מא).
מלבד שני הביטויים המודגשים, יש להוסיף את שתי ההשוואות הלשוניות הבאות:
א) “אשר-אתם זנים אחריהם” (במ’ טו,לט) = “אשר הם זנים אחריהם” (ויק’ יז,ז).
ב) “אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים” (במ’ טו,מא) = “אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים” (ויק’ כה,לח), “המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים” (ויק’ כב,לג).

[דברים אלו פורסמו על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 2-3/11/2011, עם שינויי נוסח ותיקונים]

1. ר’ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, עמ’ 71.