מתי חל חג הפסח?

נאמר “שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה” (דב’ טז,א). חז”ל הבינו מפסוק זה שהכתוב מחייב שחג הפסח יחול דווקא בחודש האביב, ולכן יש לעבר לעתים את השנה בחודש נוסף כדי לוודא שהחג יחול בזמן האביב.
אך האמנם זהו פשוטו של מקרא? האם הפסוק מציג לנו למעשה תאריך אחר לחג מאשר י”ד לחודש ניסן?

ואכן, ישנם חוקרים רבים הסבורים שכוונת הפסוק אינו לציין את העונה בה נחגג הפסח, אלא לציין תאריך מוגדר לחג: ראש חודש! במקרא אנו מוצאים שהביטוי “חודש” מובנו גם ראש-חודש, כמו “וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ” (שמ”א כ,יח).
והנה בפסוקנו, אף שהאזכור הראשון בפסוק של “חודש האביב” אינו נוטה דווקא לצד המובן של ראש-חודש, לא כך האזכור השני בפסוק: “כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה“, שכן המילה “לילה” מכוונת בהכרח ללילה אחד מוגדר ואם כך גם “חודש האביב” מכוון לתאריך מוגדר בו בלילה יצאו ממצרים.

כלומר, לפי הסבר זה, המקור הדויטרונומיסטי (ספר דברים) מציג תאריך אחר מזה של המקור הכוהני לחג הפסח. לא י”ד בחודש אלא בראש החודש!

המונח “חודש האביב” נזכר עוד מספר פעמים בהקשר של חג הפסח, כך נאמר בספר הברית: “אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם” (שמ’ כג,טו). ישנה נטיה מסויימת גם בפסוק זה להבין ש”חודש האביב” הוא “מועד” ותאריך מוגדר לחג “בו יצאת ממצרים” ולא ציון עונה, אבל עדיין אפשרי לפרש את הפסוק כמדבר על העונה ולא על תאריך ספציפי. בדומה גם הפסוק המקביל לו בספר הברית הקטן: “אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם” (שמ’ לד,יח).

אך ישנו אזכור נוסף למונח זה, בו ישנה לכאורה משמעות ברורה יותר שמונח זה בא לבטא תאריך מוגדר: “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב” (שמ’ יג,ג-ד). כלומר, “חודש האביב” הוא המגדיר הספציפי של “היום” יום היציאה עצמה ממצרים והכוונה היא לראש-חודש.

ייתכן ששם החודש היה “חודש האביב”, כחלק מסדרת שמות החודשים העבריים הקדומים, כמו “חודש זיו” (מל”א ו,א), “ירח בול” (שם,לח) ו”ירח האיתנים” (שם ח,ב), שמות החודשים השני, השמיני והשביעי בהתאמה. אביב על שם השעורה הבשלה והנקצרת בחודש זה (ר’ שמ’ ט,לא; ויק’ ב,יד).

נמצא איפוא שלפי הסבר זה ישנה מסורת חלופית בתורה לתאריכו של חג הפסח, כך שבעוד שלפי המקור הכוהני הפסח נקרב בי”ד לחודש הראשון (ניסן) וחג המצות נחגג מט”ו לחודש, לפי המקורות הקדם-דויטרונומיסטי (סה”ב) והדויטרונומיסטי הפסח נקרב, כפי הנראה, ערב ראש חודש האביב ונאכל ב”לילה” בראש-חודש האביב, אז מתחיל חג המצות שבעת ימים “למועד חודש האביב”.