בפוסט זה אציג את טענתי, שעורך התורה השתמש ברשימת המסעות במדבר ופיזר את תחנותיה בין הסיפורים בתורה.
נאמר “וַיְחַזֵּק יְהוָֹה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה: וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן” (שמ’ יד,ח-ט).
מהיכן בני ישראל “יוצאים” עתה? היציאה ממצרים הלא היתה כבר קודם לכן?
תופעה ידועה במקרא היא ‘החזרה המקשרת’, בה פעמים בהן נתחב קטע משני או מאוחר בטקסט, חוזר הכותב או העורך, לאחר התחיבה, ומקשר חזרה להיכן שעצר לפני התחיבה.
כך גם במקרה הזה: תחילה נאמר “וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” ואז באה התחיבה “וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה” ולאחריה חוזר העורך לרדיפת מצרים – “וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם”.
מהיכן באה התחיבה הזו? מרשימת המסעות!
“וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם” (במ’ לג,ג).
כלומר, התיאור הזה “וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה” – מקורו אכן מתיאור היציאה עצמה ממצרים ולא משלב הרדיפה של מצרים אחרי בני ישראל.
נראה שרשימת המסעות במדבר משמשת כמפה בידי העורך המקראי לסדר את תיאורי הקורות במדבר.
ניתן להבחין בכך שהעורך לוקח משפטים וקטעי משפטים מתוך רשימת המסעות ותוחב אותם לאורך התורה, משלב יציאת מצרים עד ההגעה לערבות מואב1.
כמו “וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם: וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה” (שמ’ יג,יט-כא).
הפסוק המודגש אינו אלא העתקה של פסוק מרשימת המסעות: “וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר” (במ’ לג,ו).
כך גם “מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת” (במ’ יא,לה), המקביל לנאמר “וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת” (במ’ לג,יז) ועוד.
העורך אף מרמז שמקור ציטוטיו ותיאוריו על מסעות במדבר הם ברשימה זו: “וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם” (שמ’ יז,א).
הקטע המקביל לזה ברשימת המסעות הוא זה: “וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה: וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ: וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת” (במ’ לג,יב-יד).
כלומר, התיאור בשמ’ קופץ ממדבר סין לרפידים, בעוד ברשימת המסעות יש ביניהם את דפקה ואלוש – עליהם העורך מרמז במילים “למסעיהם על פי יהוה” – הגדרה שהיא עצמה לקוחה מהכותרת של רשימת המסעות – “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה” (במ’ לג,ב).
דוגמה נוספת בה העורך עוקף על פירוט המסעות: “וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם […] וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת” (במ’ כא,ד-י).
הקטע המקביל המפורט הוא הנאמר “וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה: וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן: וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת” (במ’ לג,מא-מג).
נמצאנו למדים שרשימת המסעות היה כפי הנראה חיבור עצמאי – כפי שניתן להבין גם מההתייחסות המיוחדת בראש הרשימה: “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם” (במ’ לג,ב).
העורך של התורה (הכהני כפי הנראה) השתמש ברשימה הקדומה יחסית לזמנו, בין אם לצטט ממנה ובין אם רק לסידור סיפורי הנדודים ע”פ סדר המסעות ברשימה.
יפה ומתוק, שמחתי לראות את בלוגך החדש, ‘מקרא’.
לעצם הענין, עם הכל אני מסכים, זולת הדוגמא הראשונה, מדוע המשפט “ובני ישראל יוצאים ביד רמה” נראה לך תחוב? הוא פשוט מסביר שכשהמצרים התחילו לרדוף אחרי ישראל, הלכו ישראל באותה עת בנחת וביד רמה ולא ידעו מכלום.
נכון שהמשפט מופיע גם בפרשת מסעי, אבל אפשר לטעון – עקרונית – לולי הראיות האחרות – שעורך המסעות העתיק מכאן, וזה גם מסתבר, שהרי המסעות הם רשימה מקוצרת.
לעצם הרעיון, שכאמור נראה יפה והגיוני מאוד, יישבת לי בזה גם מה שתמיד התמיהני, מדוע עורך המסעות בחר לתפוס אפיזודות זניחות, כגון “ובאילים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים”, בעוד שהוא עובר בשתיקה על סיפורים הרבה יותר משמעותיים. אבל אם התהליך הפוך, שהרשימה הזאת היא קדומה, ודווקא עורך התורה העתיק ממנה, הכל אתי שפיר.
עם זאת, מוטלת עליך החובה ליישב את הפסוק התמוה ברשימת המסעות (מ) “וישמע הכנעני מלך ערד… בבוא בני ישראל”, ואינו מספר כלום מה עשה בעקבות השמועה ששמע, סיפור שמופיע בהרחבה במקומו (במדבר כא כ). אם לא שנאמר שברשימת המסעות נפל שיבוש, ומה שאנו רואים היום הוא ראשו הקטוע של סיפור שאת העתקתו אנו רואים בפרשת חוקת.
שלום לך ידידי הירוק משכבר הימים! שמח לראותך כאן.
המשפט “ובני ישראל יוצאים ביד רמה” חשוד בשילוב שלושת הטיעונים:
א. בשלב הזה פחות מתאים לדבר בלשון “יוצאים”.
ב. מיקומו של המשפט במאמר המוסגר.
ג. זה שברשימת המסעות המשפט ממוקם במקום מתאים יותר – תיאור היציאה עצמה.
לגבי הפסוק התמוה “וישמע הכנעני וכו'”, אין לי ספק שהפסוק הזה ברשימת המסעות, בין אם הוא המקור או המשני, הוא משובש.
ההוכחה שהמדובר ב”מאמר מוסגר” מתחזקת כשישנו שימוש באותם המילים (מרדף אחרי בני ישראל) לפני ואחרי הקטע שנתחב. ישנם נוסאות נוספות במקרא לתחיבות כאלו המופיעות בתוך קטע שחוזר על עצמו.
מה שאתה אומר אכן מעיד על ‘מאמר מוסגר’, אבל מאמר מוסגר יכול להיות גם טכניקה שבה משתמש הכותב עצמו, וגם אנו בדיבורנו ובכתיבתנו עושים כך.
ולעצם הענין, אין כאן כל כך שימוש באותן המילים. לפני כן כתוב ‘וירדוף אחרי בני ישראל’, ואחרי כן כתוב ‘וירדפו מצרים’, אמנם אותו שורש, אבל לא אותן מילים בכלל.
מתי תוציאו תנ”ך מוגה ?
פעם חשבתי על רעיון שכזה, בפורמט של אתר ויקי.
אבל זה מצריך הרבה מאוד זמן שאין לי, ולהכריע בין חוקרים שונים וכו’.
אז כרגע לא נראה לי שיעלה בידי לעשות משהו כזה, עכ”פ בשנים הקרובות.