“תנאי בני גד ובני ראובן” – מה עם חצי שבט המנשה?

הדמיון בין שני התיאורים אודות מלחמת ישראל-עוג הוא בולט, כמו כן התמיהה שבדבר. שכן נדיר ביותר למצוא קטע מס’ דברים וקטע מאחד הספרים האחרים בתורה (אם נתעלם כמובן מעשרת הדברות), שיש ביניהם דמיון של כמעט מילה במילה.
סביר להניח שאי מישהו העתיק קטע מספר אחד לספר השני. שכן סגנונו של ס’ דברים ייחודי, ואף שמצויים בו לעיתים קטעי משפטים הנזכרים בחלקים האחרים של התורה, אך לא נמצא קטע שלם זהה בו ובחלק אחר בתורה.

השאלה המתבקשת כעת כמובן, היא מי העתיק ממי? או איזה קטע הוא המקור ואיזה הוא העתקה (עם שינויים מתבקשים)?

פרופ’ אלכסנדר רופא בספרו ‘מבוא לספרות המקרא’ (עמ’ 104), דן בהשוואה זו. וטוען שעל אף הנטיה הטבעית לחפש את המקור בחומשים ה’קודמים’ לדברים, כאן המקור הוא ס’ דברים. שכן הטופס הזה של דבר האל למנהיג לפני כל מסע ומהלך מלחמה, אופייני לס’ דברים (ב,ג-ז וט-יג ויז-כה), משא”כ בסיפור המסעות בס’ במדבר (כ-כא).

ניתן להוסיף לדבריו, את העובדה שאף השינוי הבולט שבין שני התיאורים – שבבמדבר נאמר “ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו” בשונה מס’ דברים, לקוח כנראה מהקטע הקודם למקבילו בס’ דברים אודות מלחמת ישראל-סיחון, שם נאמר בדומה “ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו” (ראה ההדגשה באדום בטבלה).

כמו כן צורת הניסוח ‘ויצא פלוני מלך פלמוני לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אלמוני’, נמצא לא רק בקטעים המקבילים אודות עוג מלך הבשן, אלא אף אודות סיחון מלך האמורי בס’ דברים (ראה ההדגשה באדום בטבלה).

אם אכן כך, יוצא איפוא שבבמדבר היה חסר ככל הנראה הקטע המספר אודות מלחמת ישראל בעוג מלך הבשן, והושלם בידי העורך.

אלכסנדר רופא (שם עמ’ 104-105) מרחיב עוד, להראות שכפי הנראה ס’ במדבר לא ידע מלכתחילה אודות מלחמת ישראל בעוג מלך הבשן כלל וכלל.
ראה דבריו: “האם עלינו ללמוד מכאן שהסיפור בבמ’ כ”א לא ידע לכתחילה על מפלת עוג וכיבוש ארצו? אכן, כך ממש. והא ראיה: סיפור התנחלותם של שבטי עבר-הירדן בבמ’ ל”ב מדבר לכתחילה בעבר הירדן הדרומי (לא צפונה מן היבוק) ובשבטי גד וראובן בלבד (ל”ב 1-32). רק בפס’ 33 מופיע פתאום חצי שבט מנשה יחד עם ממלכת עוג מלך הבשן! ועדיין בפסוקים הבאים, המתארים את ההתנחלות, מסופר כיצד בני גד וראובן בנו ערים (34-38), ואילו על בני מנשה מסופר כיצד לכדו את ארצם (פס’ 39, 41, 42). הסיפור הקדום לא ידע את כיבוש ארצו של עוג בידי משה, אלא תיאר את לכידת צפון עבר-הירדן בידי משפחות מנשה – מכיר, יאיר, נובח. פרשת עוג מלך הבשן ויצירת הצמד ‘שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן’ שנוצחו בידי משה הם מחידושי האסכולה המשנה-תורתית”.

כמו כן יש לציין שבס’ שופטים (יא) בדברי יפתח למלך עמון, הוא מפרט את מסע ישראל דרך עמי עבר הירדן. ניכר בדבריו שהתבסס על התיאורים בס’ במדבר (כ-כא), אך אינו מזכיר לאחר כיבוש ארצו של סיחון את מלחמת ישראל בעוג מלך הבשן. יתכן שעובדה זו מהווה סייעתא לכך שבמקור לא היה זכר למלחמת ישראל בעוג בס’ במדבר. אם כי יש לסייג, שהרי הוויכוח בין יפתח למלך עמון היה אודות השטח שנכבש מידי סיחון. ולכן אף שמפרט את המסעות שלפני כיבוש ארץ סיחון (שלכאורה אינם נצרכים כל כך לנושא הוויכוח), לא היה עליו בהכרח להמשיך לספר אודות המלחמה בעוג וכיבוש הבשן.

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 25/12/2009, עם תיקוני ניסוח]

נמצא איפוא, שכיון שע”פ הסיפור המקורי בבמדבר, לא נזכרת כלל כיבושה של ארץ עוג מלך הבשן (והקטע המספר על כיבוש זה, אינו מקורי ומבוסס על ס”ד). א”כ גם הקטע בו מסופר שמשה הוא זה שנתן גם לחצי שבט המנשה ירושה בעבר הירדן המזרחי, אינו חלק מהסיפור המקורי. ולכן מובן מדוע בכל סיפור ה”תנאי”, אין נזכרים אלא רק בני גד ובני ראובן ולא חצי שבט המנשה.
אבל ס”ד שבסיפורו נזכר כיבוש ארץ עוג מלך הבשן, בוודאי שהיה עליו לכלול את בני חצי שבט המנשה בכלל התנאי של בני גד וראובן, כפי שאכן עשה.

אסכם בנקודות בקצרה את מה שעלה כאן:
א) בני גד וראובן וחצי מנשה ירשו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי. ע”פ ס’ במדבר משה התנה נחלה זו רק עם בני גד וראובן, משא”כ ע”פ דברים ויהושע גם חצי שבט המנשה היה בכלל התנאי. הסתירה ברורה.
ב) סיפור כיבוש ארץ עוג מלך הבשן בס’ במדבר מתמיה, שכן הוא נראה דומה מדי לקטע מקביל בס’ דברים.
ג) ס’ במדבר מדגיש שבני מנשה “לכדו” בעצמם את נחלתם, משא”כ בס’ דברים נראה שלכאורה קיבלו את נחלתם מידי משה (נקודה זו נזכרת גם בבמדבר).

המסקנה היא לכאורה ברורה, יש כאן מקורות שונים עם מסורות שונות. ע”פ הסיפור המקורי של ס’ במדבר, לא בימי משה נכבש ארצו של עוג מלך הבשן ולא נחלו חצי שבט המנשה את ארצו בימיו. לכן רק גד וראובן נזכרים כמי שביקשו וקיבלו להתנחל בעבר הירדן המזרחי בארצו של סיחון ב”תנאי” שיצטרפו למלחמה על כנען. (סביר יותר שע”פ אסכולה זו, הבשן נכבש מאוחר יותר, שאם קודם לכן עדיין היה צריך לכלול את מנשה בכלל התנאי).
משא”כ ע”פ דברים, ארצו של עוג נכבש בימי משה, ומשה הוא זה שהנחיל גם לבני מנשה את נחלתם בבשן ובגלעד, בארצו של עוג. ולכן נכללו חצי שבט המנשה בכלל “תנאי בני גד ובני ראובן” (כפי שנזכר כאמור גם בס’ יהושע).

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 30/4/2010, עם תיקוני ניסוח]