בתורה אנו מוצאים שלש תפישות והתייחסויות שונות לארון הברית:
- במקור הכוהני הוא מכונה “ארון העדות” ובו ‘לוחות העדות’, הארון מתואר כמי שעמד בתוך קודש-הקודשים במשכן באהל-מועד.
- במקור הקדם-דויטרונומיסטי הוא מכונה “ארון ברית יהוה”, ומתואר כארון ניסי ההולך לפני העם במדבר למצוא את מקום החניה הבא וכיוצא עם העם למלחמה.
- במקור הדויטרונומיסטי הוא מתואר כארון עץ פשוט, בו הניח משה את הלוחות מיד ברדתו מההר.
הארון בתיאורו הכוהני הוא מאוד ברור, ומדבר על ארון הכולל את לוחות העדות – “וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ” (שמ’ כה, טז), וארון זה הוא הארון דרכו האל מדבר ומתגלה למשה – “וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמ’ כה, כא-כב), “וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה: וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה” (שמ’ מ, כ-כא).
התגלות האל למשה גם מתוארת כמי שכך אכן אירעה – “וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו” (במ’ ז, פט).
הארון והכפורת – שני כלים נפרדים
חשוב אבל לשים לב לנקודה חשובה: הארון והכפורת נחשבים לשני כלים נפרדים, ואין הכפורת מוגדרת כמכסה לארון אף שהכפורת מונחת על-גבי הארון.
בציווי עשיית הארון הכוהני, תחילה מתוארת עשיית הארון ואף הכנסת בדיו לטבעותיו ואת הכנסת לוחות העדות לתוכו, ורק לאחר מכן מתחיל תיאור עשיית הכפורת, שבניגוד לארון שרק מצופה זהב, הכפורת כולה היא זהב טהור. יש כאן חלוקה בין שני כלים שונים, חלוקה העולה גם מאזכורים נוספים של הארון והכפורת.
“וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים” (שמ’ כו, לג-לד). אזכור תפקידה של הפרוכת מפריד בין הבאת הארון לקודש-הקודשים לבין נתינת הכפורת על הארון, מה שמצביע על כך שמדובר בשני כלים נפרדים. יש לשים לב שהכתוב לא משייך את הכפורת לארון: “אֶת אֲרוֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת הַכַּפֹּרֶת” (שמ’ לט, לה) – “הכפרת” ולא ‘כפרתו’ בשיוך לארון, כיוון שהכפורת היא כלי בפני עצמה, אף שהיא מונחת על-גבי הארון.
נקודה זו חשובה להמשך, להבחין בחלק מההבדלים בין התפישות השונות ביחס לארון.
“ויהי בנסוע הארון”
בעת נסיעת בני ישראל ממקום למקום במדבר, הם נסעו בצורה המשמרת את מבנה המחנות: תחילה נסע “דגל מחנה יהודה” החונים בצד מזרח של אהל-מועד, אחריהם “דגל מחנה ראובן” החונים דרומה לאהל-מועד, אחריהם נסע מחנה הלויים עם אהל-מועד בתוכם, אחריהם נסעו “דגל מחנה אפרים” החונים מערבית לאהל-מועד ואחרונים נסעו “דגל מחנה דן” החונים צפונה לאהל-מועד (במ’ ב, א-לא).
אהל-מועד מתואר כאמור, כנוסע בתוך המחנות: “וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת” (שם, יז). אהל-מועד כולל בתוכו את כל כלי המשכן והארון בכללם, כך משתמע מתיאור תפקידם של הלויים בני קהת: “זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת […] וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד” (במ’ ד, ד-טו).
והנה אנו מוצאים בתיאור המסעות תיאור שונה של נסיעתו של הארון, אין הוא נוסע בתוך המחנות כחלק מהמשכן וכליו ואין הוא מתואר כנישא בידי בני קהת הלויים ואין הוא מכונה “ארון העדות”, אלא הוא מתואר כנוסע מחוץ למחנה לפני העם ומכונה “ארון ברית יהוה”: “וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהוָה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה” (במ’ י, לג) – זהו הארון של המקור הקדם-דויטרונומיסטי.
תיאור זה אינו רק תיאור של ארון הנוסע לפני המחנה רק למצוא מקום חניה חדש, אלא מהשיר ששר משה לכבודו עולה שהוא ארון היוצא אף לפני העם למלחמה: “וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל” (במ’ י, לה-לו). ואכן לאחר חטא המרגלים אז ניסו חלק מהעם להעפיל לארץ כנען ולהלחם ביושביו שלא ברשות, נאמר “וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה” (במ’ יד, מד-מה), הם ניסו להלחם שלא ברשות וללא נוכחותו של “ארון ברית יהוה”.
המקור הדויטרונומיסטי מתאר את הארון כך: “בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן: וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי: וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהוָה אֵלָי: וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה” (דב’ י, א-ה).
תיאור זה, של ארון עץ פשוט, בולט בשונותו במיוחד ביחס ל”ארון העדות” הכוהני המצופה זהב, בולטת בהיעדרה הכפורת, שהיא כלי נפרד בפני עצמה כאמור ואין לה זכר כאן. אבל נדמה שאין תיאור זה נוגד רק את הארון הכוהני אלא הוא בא להראות יחס שונה מזה של הארון הקדם-דויטרונומיסטי.
מהשוואה של תיאורים הבאים במקור הקדם-דויטרונומיסטי וגם בדויטרונומיסטי נראה שהדויטרונומיסט משמיט את אזכור הארון בכוונה תחילה, זאת כדי לתת לארון זווית יותר נבואית ולא מלחמתית.
כך בניגוד לנאמר “וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה: וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה” (במ’ י, לג-לד) המתאר את הארון התר אחר מקום חניה, הדויטרונומיסט משמיט את ארון הברית ובמקומו מזכיר את האל עצמו, ואומר “וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם: הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם” (דב’ א, לב-לג).
כך גם לגבי תיאור המעפילים לעלות שלא ברשות הנזכרים. לעומת הנאמר “אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם: וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה” (במ’ יד, מב-מה) תיאור המזכיר שארון הברית ומשה לא יצאו עם המעפילים למלחמה, הדויטרונומיסט הכותב תיאור מקביל ודומה ביותר לסיפור אומר “וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיהוָה אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה: וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה” (דב’ א, מא-מד) ומשמיט את אי יציאתם של ארון הברית ומשה למלחמה.
כך אנו מקבלים תמונה כזו, שמצד אחד הדויטרונומיסט משמיט את הצד המלחמתי של ארון הברית ומאידך הוא מדגיש את הצד החכמתי נבואי של הארון הנושא את לוחות הברית ושספר התורה מונח לצידו.
“וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל” (דב’ לא, ט).
“וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם: וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד” (דב’ לא, כד-כו).
הארון מחוץ לתורה
את התפישה הקדם-דויטרונומיסטית אנו מוצאים בספר יהושע (ג-ד) בסיפור מעבר הירדן, בו “ארון ברית יהוה” הוא ההולך לפני העם והוא הפועל לייבוש הירדן לחצייתו בידי העם. וכך גם בסיפור הפלת חומות יריחו הארון הוא הפועל בהפלת החומות:
“וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה: וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר וְהֶחָלוּץ יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה: וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם: וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים תֹּקְעֵי הַשּׁוֹפָרוֹת וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת” (יהו’ ו, ו-ט).
הארון נוכח גם בטקס הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל, דבר שאינו נזכר בציווי אודות הטקס במקור הדויטרונומיסטי (דב’ כז): “וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה” (יהו’ ח, לג).
במלחמת ישראל מול הפלשתים בימי עלי, אז נשבה הארון לאחר שארון נלקח למלחמה כדי לנצח את המלחמה, ממש כתפישה הקדם-דויטרונומיסטית – “וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ” (שמ”א ד, ג). בהמשך גם שאול מערב את הארון במלחמה עם פלשתים (שמ”א יד, יח). גם דוד נראה שהביא את הארון לאיזור המלחמה עם עמון (שמ”ב יא, יא), ועירב את הארון בהתמודדותו מול אבשלום בנו המורד (שמ”ב טו, כד-כה).
בתפישה הקדם-דויטרונומיסטית הארון עם הכרובים שעליו מתוארים למעשה כמקום מושבו של האל – “וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים” (שמ”א ד, ד), “לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו” (שמ”ב ו, ב), “וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ישֵׁב הַכְּרֻבִים” (מל”ב יט, טו; ישע’ לז, טז), “נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף ישֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה” (תהל’ פ, ב), “ישֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ” (תהל’ צט, א). יש לשים לב לחיבור בספר שמואל בין הכינוי המלחמתי של האל “יהוה צבאות” לבין הארון – “יושב הכרובים”.
נראה שהתפישה הדויטרונומיסטית בניגוד לזו הקדם-דוירונומיסטית, באה להקטין את חשיבותו של הארון, כשהיא משמיטה את אזכוריו ומתארת אותו כארון פשוט, ייתכן שניתן לראות הד לכך בספר מלכים, בתיאור הכנסתו של הארון אל הדביר במקדש שלמה החדש, בו נזכרים כנפי הכרובים שעשה והעמיד שלמה בתוך הדביר (מל”א ו, כג-כח). באופן תמוה לכאורה, ישנה התייחסות לפרישת הכנפיים של כרובי שלמה אבל הכרובים, שאמורים להיות לכאורה על הארון עצמו כחלק מן הכפורת, אין להם זכר.
“וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים: כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה: וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (מל”א ח, ו-ח).
ייתכן איפוא, שלא לחינם לא נזכרו כרובי הארון בדברי הסופר הדויטרונומיסט, כפי שראינו לעיל שהארון והכפורת הינם שני כלים נפרדים, אף שהכפורת מתוארת כמי שמונחת על הארון. נמצא איפוא שארון הברית שהוכנס לדביר במקדש שלמה מתואר ללא הכפורת, כשכרובי שלמה מחליפים את הכפורת והכרובים שעליו, מאחר והארון כבר אינו צריך לנדוד עוד ואינו יוצא למלחמות.
נקודה מעניינת בעניין זה, הדמיון בין תיאור זה לציווי אודות הארון הכוהני המוכנס לקודש-הקודשים ללא הכפורת ורק לאחר הכנסתו למקומו מונחת עליו הכפורת וכרוביה – “וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים” (שמ’ כו, לג-לד).
נקודה זו מדגישה יותר את אי-איזכורה של הכפורת במקדש שלמה, שכן הארון הוכנס לדביר אבל הכפורת לא ניתנה עליו לאחר מכן ולא נזכרת כלל. אך למעשה ה”כפורת” ממתינה כבר לארון בדביר, כשבדביר ממתינים לו הכרובים שעשה שלמה במקום הכפורת.