אלכסנדר רופא

בפוסט זה אציג את הטענה שמחבר ספר קהלת היה אדם דיי “כופר”, כשעורכים מאוחרים יותר “קידשו” את הספר באמצעות השתלת פסוקים שידגישו את חשיבות האמונה באל ובמשפטו.

ספר קהלת מסתיים בקטע הבא: “וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה: בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד: וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע” (יב,ט-יד). המשך…

ס’ יונה מספר אודות דמות בשם “יונה בן אמתי” (א,א), דמות של נביא בשם זה שניבא בימי ירבעם השני, נזכרת בס’ מלכים (מל”ב יד,כה).
בשאלת תיארוך חיבורו של הספר דנו רבים וטובים, אחת הטענות המרכזיות לתיארוך הספר לימי בית-שני, היא לשונו המאוחרת של הספר. המשך…

בס’ במדבר מסופר שבני גד ובני ראובן פנו אל משה בדרישה שיתן להם לגור בעבר הירדן המזרחי, משה נענה בסופו של דבר לדרישתם, בתנאי שיבואו לוחמיהם לעזור בכיבוש ארץ כנען.

כידוע בעבר הירדן המזרחי ישבו גם חצי שבט המנשה, איך הם קשורים לשם ולסיפור עם משה? המשך…

כבר פרשנים מסורתיים שמו לב לעובדה שספר משלי אינו כולו מפי מחבר אחד, אלא הוא כולל בתוכו מספר קבצי משלים ופתגמים. אחד מהם הוא הגר”א (רבי אליהו מווילנה – ‘הגאון מווילנה’), הכותב:
“גם אלה לחכמים – כי אנשי כנסת הגדולה שסדרו הנביאים וכתובים, סדרו בתהלים, שנאמר על פי דוד ברוח הקודש, גם כן שאר ענייני השבח וההודאה לאל יתברך אשר חוברו על ידי שאר אנשים ברוח הקודש. ובראש הדברים כתבו שם המחבר, כמו ‘מזמור לאסף’, ו’תפלה למשה’ ודומיהם. וכן במשלי אספו בו כל החכמות והמוסר הנוגע לעבודת ה’ יתברך, ובסוף הספר קבעו ‘דברי אגור’ (ל,א) וגם ‘דברי למואל’ (לא,א). וזהו שאמר כאן ‘גם אלה לחכמים’, כלומר ‘חכמים’ חיברו זה ברוח הקודש, ולא שלמה. ולכן אמר אחר כך ‘גם אלה משלי שלמה’ (כה,א), לפי שהפסיק בדברי שאר החכמים” (פירוש הגר”א, משלי כד,כג). המשך…

פרופ’ אלכסנדר רופא בספרו “מבוא לספרות המקרא” (עמ’ 100-112), דן בריאליה של השערת התעודות, והוא מביא לכך כמה דוגמאות, והראשונה שבהם מהתורה השומרונית. המשך…

ישנה סתירה לכאורה בין הרובד הכוהני והדויטרונומיסטי, בעניין מספר ערי-המקלט:
ברובד הכוהני (סה”ק) נאמר “כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן: וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם […] וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם: אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה” (במ’ לה,י-יד).
ע”פ פסוקים אלו לאחר כיבוש ארץ כנען, יש לקדש 3 ערי-מקלט בעבר הירדן המזרחי ו-3 בארץ כנען, סה”כ 6 ערי מקלט. המשך…

דב’ יב ידוע במחקר כפרשת “ריכוז הפולחן”, פרשה האוסרת לראשונה ביצוע פולחן קרבנות וכדומה במקומות שונים, ומצווה להביא את הקרבנות ואל המקום היחיד – “המקום אשר יבחר יהוה”.

הכפילויות

בקריאת פרשה זו מבחינים מיד בכך שפרשה זו מלאה בציויים כפולים ומכופלים, פרטים החוזרים על עצמם שוב ושוב (ניסוחים דומים החוזרים על עצמם הודגשו): המשך…

חוקרים רבים עמדו על כך שמזמורים מב-מג אינם אלא מזמור אחד. אחד הסימנים העיקריים לכך הוא הפזמון החוזר בשני המזמורים (מב,ו ויב; מג,ה).

תהלים מב
א) לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח:
ב) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:
ג) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:
ד) הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
ה) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג:
ו) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:

המשך…