התורה השומרונית כבסיס עובדתי להשערת התעודות

פרופ’ אלכסנדר רופא בספרו “מבוא לספרות המקרא” (עמ’ 100-112), דן בריאליה של השערת התעודות, והוא מביא לכך כמה דוגמאות, והראשונה שבהם מהתורה השומרונית.

ותחילה אביא קטע מדבריו: “ראשית, ראוי להזכיר, שבכל זאת יש בידנו ראיה בדבר שיטת העבודה המקובלת על סופרי תקופת המקרא; וממנה עולה, שהסופרים העברים נהגו להרכיב תעודות שונות זו על זו. אם נתקלו בשתי תעודות המספרות אותו מעשה בגרסאות שונות, יש שצירפו יחדיו את התעודות על-ידי שיבוצן זו בתוך זו. התהליך הזה ידוע מכבר מן החומש השומרוני. בכמה מן המעשים שספרי שמות ובמדבר מוסרים עליהם גרסה אחת, ואילו דברים – גרסה אחרת, שילב החומש השומרוני את שתי הגרסאות זו בזו, גם בספרי שמות ובמדבר וגם בספר דברים. מובן מאליו שהדבר נעשה בהתאמות המתבקשות, שינויי גופים ופסוקי קישור. ועם כל זאת לא בטלו ייחודי הסגנון והתוכן של התעודות שהורכבו” (שם, עמ’ 101).

הדוגמה שמביא רופא, היא מסיפור מינוי השופטים לפי עצת יתרו. תחילה אביא את קטע הסיפור מס’ שמות, ולאחר מכן את הקטע מס’ דברים, ואחר כך את הקטע מתוך החומש השומרוני המשלב את שני הקטעים לסיפור אחד ואחיד.

בקטע זה אני מסמן בכחול את החלקים ששולבו בנוסח השומרוני (את המילה המודגשת נאלץ המחבר השומרוני לשנות בנוסח שלו):

“ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב: וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב: ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש אלהים: כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו: ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עשה: נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך: עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים: והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון: ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת: ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום: וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר: ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת: ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם: וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו” (נוסח המסורה, שמ’ יח,יג-כז).

בקטע זה אני מסמן את החלקים ששולבו בנוסח השומרוני בצבע אדום, והמילים המודגשות הן אלו שנאלץ המחבר השומרוני לשנות בשביל השילוב:

“ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם: יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב: יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם: איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם: הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם: ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות: ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם: ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו: לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו: ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון” (נוסח המסורה, דב’ א,ט-יח).

להלן הקטע כפי שהוא בנוסח השומרוני. הצבעים הם לסמן את המקור של כל חלק לאיזה מן הקטעים הנ”ל הוא שייך. והמילים המודגשות הן השינויים ששינה המחבר כדי ליצור רציפות:

“ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר ועד הערב: וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבקר ועד הערב: ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש אלהים: כי יהיה להם דבר באו אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתיו את חקי האלהים ואת תורתיו: ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עשה: נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשותו לבדך: עתה שמע בקלי אעיצך ויהי אלהים עמך הוה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים: והזהרתה אתם את החקים ואת התורה והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון: ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות: ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאון אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה אל מקמו יבוא בשלום: וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר: ויאמר משה אל העם לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם: יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב: יהוה אלהי אבתיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם: איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם: הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם: ויענו ויאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות: ויקח את ראשי שבטיהם אנשים חכמים וידעים ויתן אתם ראשים עליהם שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת ושוטרים לשבטיהם: ויצו את שופטיהם לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו: לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו: ויצו אתם את כל הדברים אשר יעשון: וישפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם: וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו“.

הנה לנו איך הסופר השומרוני (יתכן שזה נוסח קדום יותר בתקופת בית שני), משלב שתי תעודות (שמ’ ודב’) ורוקם מהם סיפור אחד. וכדי שהסיפור יהיה גם אחד הוא משמיט פסוק (שמ’ יח,כה), וגם משנה מלשון נוכח לנסתר כדי להתאים את לשון מקור דב’ ללשון מקור שמ’.
מצד שני אנו רואים שלא עלה בדעתו לכתוב את כל הקטע מחדש בלשון שלו, אלא הוא משתמש בתעודה המקורית, והוא משנה רק כשהוא מוכרח.

אם היה בידנו רק את הנוסח השומרוני, גם היינו יכולים ‘לשער’ שהקטע מורכב משני מקורות שונים.
ראה דברי א’ רופא: “ובכל זאת ניכרים חספוסים שחוקרי מקרא היו עומדים עליהם גם לולי הכירו את המקורות הנפרדים:
א. הניב ‘ה’ אלהיכם’ ‘ה’ אלהי אבותיכם’, האופייני לס”ד, אכן מופיע בשמות רק ביתרה השומרונית.
ב. לשון הטרוניה ‘איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם (דב’ א’ 12) ששובץ בשמות לפי החומש השומרוני, אינו מתאים לתחילת הסיפור בשמ’ י”ח 15-13. שם מדובר במה שמשה עושה לעם ולא להפך, ועמלו של משה הוא גם בכך שהוא מודיע ‘את חקי האלהים ואת תורותיו’ (פס’ 16).
ג. גם תכונותיהם של השופטים נשתנו. יתרו הציע לבחור ‘אנשי חיל ,יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע’ (שמ’ י”ח 21), ומשה ביקש ‘אנשים חכמים ונבונים וידועים’ (דב’ א’ 13) ואנשים חכמים וידועים הוא אמנם מינה (פס’ 15). ההבדל הזה שבתכונות בולט עכשיו עוד יותר.
נמצא החומש השומרוני משמש ראיה למנהגם של סופרים להרכיב סיפור אחד מתעודות שונות, המספרות את אותו המעשה. ויש כאן אפילו מידה של קל וחומר, משום שהחספוסים שמצאנו בשמ’ י”ח 27-13 שבחומש השומרוני קלים הם לעומת הכפילויות, אי-ההתאמות והסתירות שמהן יצאנו לביקורת הספרותית-היסטורית של התורה” (שם, עמ’ 103).

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 6/1/2011]

ראו דוגמאות נוספות כאן.