מתי כתב משה את התורה?

לאורך ספר דברים מכונה נאומו של משה בספר תמיד – “התורה” (דב’ א,ה; ד,ח ומד; יז,יח ויט; כז,ג וח). אך משום מה מפרק כח – פרשת הברכות והקללות – ואילך (דב’ כח,נח וסא; כט,יט וכ וכו; ל,י) “התורה” נזכרת כמי שכתובה כבר על ספר ומכונה “ספר התורה” – כינוי שלא נזכר קודם לכן: “אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה” (נח), “גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (סא) ועוד.

מדוע השינוי הזה לפתע? מתי הפכה “התורה” של משה לכתובה על ספר? בפרט שכתיבת התורה בידי משה נזכרת רק מאוחר יותר: “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (לא,ט), “וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם” (שם,כד).

עיון בקטע המתחיל בסיפור כתיבת התורה בידי משה ומסירתה ללויים, יכולה אולי לתת לנו כיוון לפתרון:

“וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת עַל-סֵפֶר עַד תֻּמָּם: וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה-שָׁם בְּךָ לְעֵד: כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-מֶרְיְךָ וְאֶת-עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם-יְהוָה וְאַף כִּי-אַחֲרֵי מוֹתִי: הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם” (דב’ לא,כד-כט).

משה מצווה על הלויים להקהיל את זקני השבטים והשוטרים, כדי להעיד בהם את השמים והארץ.

היכן לאחר פסוקים אלו עד סוף ספר דברים מסופר שאכן נקהלו זקני השבטים והשוטרים?
המקום היחיד בספר הוא קודם לכן: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל” (דב’ כט,ט)¹.

באותה התקהלות גם נאמר “הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ” (דב’ ל,יט), כלומר, דיווח המספר שציוויו של משה על הקהלת העם בו אמר “וְאָעִידָה בָּם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ” (לא,כח) – אכן התקיים.

היוצא מכך, שהקטע המדובר (דב’ לא,כד-כט) הינו הקדמה להתקהלות המסופרת והוא אינו במקומו הנכון!

היכן היה מיקומו ‘המקורי’ של הקטע?

מהקטע אודות ההתקהלות כפי שמסופר שאירעה (דב’ ל,יט) עולה שדובר בה על שני נושאים מרכזיים:

“הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ” – מכוון כנראה ל’שירת האזינו’ הפותחת ב”הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי” (לב,א).

“הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ” – המכוון לברכות והקללות המפורטות בפרקים כז-כח.

יוצא איפוא שיש למקם את הקטע (ולכאורה גם את ‘שירת האזינו’) לפני הברכות והקללות.

והנה בקטע המדובר, הציווי של משה להקהיל את העם נאמר ללויים: “וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר […] הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם”, מה שמתאים עם הנאמר בפתיחת פרשת הברכות והקללות: “וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר” (כז,ט) – לפי ס”ד הלויים העוסקים בפולחן מוגדרים ככהנים (ראו כאן).

יש לשים לב גם לכך שבתחילת סיפור ההתקהלות נאמר “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם […] לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם” (דב’ כט,ט-יא). כלומר, דברים אלו מהווים פתיחה לברית והקללה!

ואכן בסיום הברכות והקללות הן מוגדרות אכן כ”ברית” כסיכום: “אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב” (דב’ כט,סט), ובעקבות כך בהמשך “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן” (דב’ כט,ח).

לסיכום: הקטע המדובר המספר על כתיבת התורה בידי משה ועל ציוויו להקהיל את העם (דב’ לא,כד-כט) אינו מתאים למקומו, שכן הוא מהווה ציווי קדום למסופר על הקהלת העם (דב’ כט,ט).

מיקומו ‘המקורי’ היה לכאורה לפני פרשת הברכות והקללות, כפי שעולה מתיאור הקהלת העם, ומה שמסביר היטב מדוע החל מפרשת הברכות והקללות ואילך “התורה” נזכרת לפתע כמי שכבר כתובה על ספר (דב’ כח,נח וסא; כט,יט וכ וכו; ל,י) – משה כתב את התורה לפני פרשת הברכות והקללות!

מדוע הקטע המדובר נמצא היכן שהוא נמצא? זו כבר שאלה לפוסט בפני עצמו, ועוד ידובר.

[מבוסס על דברים שפורסמו על-ידי בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 24-25/12/2012]

1. יצוין שמתרגום-השבעים עולה הנוסח לפסוק המדובר כך: “הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם זקניכם שפטיכם ושטריכם”, נוסח הדומה אף יותר לזה של כט,ט הנזכר, וזהה כמעט לנוסח שם בתה”ש. (ייתכן שתה”ש מעצמו דאג להתאים את הנוסח באחד הפסוקים, כיון שראה את הקשר הברור ביניהם, כנ”ל).