בפרשת הברכות והקללות בספר דברים, ניכר כי בניגוד לפרשה המקבילה בספר ויקרא (כו), כאן הגלות אינה אלא נספח לפרשה.
האם איזכורי הגלות בפרשה זו הינם תוספות מאוחרות?
בקטע העיקרי אודות הגלות בפרשת הברכות והקללות בספר דברים נאמר כך:
“וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן: וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ: וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ: בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה: וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה” (דב’ כח,סג-סח).
והנה ניתן להבחין כי בניגוד לפרשה המקבילה, שם מתואר חורבן הארץ ומקדשיה והגליה כוללת של העם: “וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ” (ויק’ כו,לא-לב), בפרשתנו לעומת זאת, אין זכר לחורבן כולל וחורבן המקדש וגם לא לגלות כוללת עד כדי שממת הארץ.
פרשתנו מקללת שתהיינה בצורות (כד), מגפות ומחלות (כב; כז-כח; לה), פגיעות ביבולים (לח-מב), תבוסות קשות לידי האויבים (כה; ל-לד), שעבוד (מח) וזוועות מצור (נב-נז), אבל לא מתואר חורבן כולל ולא חורבן המקדש.
מסיק מכך פרופ’ יאיר הופמן בספרו “התאנים הטובות” (עמ’ 346-344), שכפי הנראה מי שהוסיף את הנספח על הגלות הינו בן גלות יהויכין, שכבר חווה את הגלות, אבל אינו מזכיר את חורבן המקדש שטרם חרב והוא רואה בגלותו את שיאה של הקללות ואינו צופה גלות וחורבן חמורים יותר לעם ולארץ. כלומר, קטע זה נכתב בין השנים 586-597 לפנה”ס, בין גלות יהויכין לבין חורבן ירושלים והמקדש.
הגלייתו של יהויכין
ישנם פסוקים נוספים בפרשה המדברים אודות גלות, בהם בולט יותר משניותם בטקסט.
{לה} יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ:
{לו} יוֹלֵךְ יְהוָה אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן:
{לז} וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ יְהוָה שָׁמָּה:
{לח} זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה:
{לט} כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת:
{מ} זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ:
{מא} בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי:
{מב} כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל:
פסוקים לו-לז ומא בולטים בכך שהם קוטעים את רצף הקללות אודות מגפות ונזקי החקלאות, מה שיכול ללמד על היותם תוספות מאוחרות לטקסט.
בפסוקים אל גם כן משתקפת לכאורה גלות יהויכין, שהיה מלך “אשר תקים עליך” שהומלך בידי העם, בניגוד ליהויקים לפניו וצדקיהו לאחריו שהומלכו בידי מלך בבל. מה גם שלא משתקפת בפסוקים אלו גלות המלך במסגרת חורבן כולל של הארץ והמקדש, מה שמתאים בהחלט עם גלות יהויכין.
הופמן (שם, עמ’ 347) עומד על נקודה נוספת בענין, והיא שאין בפרשתנו אופק של שיבה מן הגלות. מה שתוחם שוב את תיארוך התוספות על הגלות לתקופת גלות יהויכין בין השנים 586-597 לפנה”ס, כנ”ל (ראו עוד כאן).