הסיפור מוכר, יעקב מעמיד מצבה ונוסך עליה שמן וקורא למקום בית-אל. רק שהסיפור הזה מופיע פעמיים בשני מועדים שונים.
הסיפור המוכר הוא, ששמה של בית-אל נקרא על ידי יעקב בלכתו לחרן: “וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה” (בר’ כח,יט). מכאן ואילך התורה מתייחסת לשם הזה כאל שם ידוע ומפורסם, כך בהמשך אומר המלאך ליעקב בחלום: “אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר” (לא,יג), וכך גם לאחר מלחמת שמעון ולוי בשכם “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ” (לה,א).
יעקב מקיים את ציווי האל: “וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל” (שם,ו). אך הפסוק הבא נראה מוזר: “וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו”, נראה כי רק עתה קורא יעקב את שם המקום ‘בית אל’.
אפשרי כפירוש הרשב”ם על אתר: “וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם – שחוץ לוז שהקים מצבה שם בבאו מבית אביו – אֵל בֵּית אֵל – כי מתחילה נקראת שם העיר בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה, אבל עכשיו קרא שם המקום בית אל שחוץ לעיר, אשר חלם שם, אֵל בֵּית אֵל”. כלומר, אין זה שם העיר עצמה, אלא מקום מחוץ לעיר שקראו יעקב עתה ‘האל של בית אל’, או כמו שמסביר רש”י ‘האל בבית אל’. ואכן היו נוהגים לקרוא למזבחות בשם האל, דוגמת המזבח שהציב יעקב בחלקת השדה שקנה ליד שכם, “וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל” (בר’ לג,כ).
“סולם יעקב”, ציור מאת ויליאם בלייק מוצג מוזיאון הבריטי, לונדון
עד כאן בסדר, הבעיה מתחילה בהמשך כשמתחיל לכאורה ענין חדש “וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ” (בר’ לה,ט), האל מודיע לו שם כי לא יקראו לו יותר יעקב אלא ישראל, ומברך אותו “אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ” (שם,יא-יב).
לאחר שהאל עלה מעל יעקב במקום אשר דיבר עמו, כתוב כך “וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל” (שם,יד-טו).
זה כבר תמוה ביותר, הרי יעקב קרא למקום בית-אל כבר בברחו מפני עשו לחרן, ואף נצטוה לעלות לשם ולעשות מזבח, ואף קרא למקום המזבח “אל בית אל”, סיפור זה מסופר אך לפני פסוקים בודדים. ופתאום יש לנו כאן הקמת מצבה, ויעקב קורא למקום “בית אל”. מה קורה כאן?
נראה איפוא כי פרשה זאת (בר’ לה,ט-טו) היא גירסה אחרת של המקור לקריאת השם “בית אל”, ואכן בשתי הגירסאות מופיע המוטיב של הקמת מצבה וניסוך שמן על ראשה. במקרא מקובל לשייך את שני הסיפורים לשני מקורות שונים, הסיפור הראשון למקור העממי (הקדם-דויטרונומיסטי, ס”י), ואילו את הסיפור השני למקור הכוהני.
יש לשים לב לשינוי השם בין שני הסיפורים, בין השימוש בשם “חרן” (בר’ כח,י) מול השם “פדן-ארם” (לה,ט), ראו עוד על כך כאן.