נאמר “זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי. טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה. הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי” (בר’ לא,לח-מ). מדוע ולמה שיעקב יביא ללבן טרפה? מה רוצה יעקב מלבן?
הפסוק יובן היטב לפי החוק המקראי האומר כך: “כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה. שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם. וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו. אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם” (שמ’ ט,יב).
החוק המקראי מחייב שומר ששמר על בעל-חי שמת בזמן שהיה תחת אחריותו לשלם על בעל החי שמת, אלא אם ישבע שלא הרג את בעה”ח או אם בעה”ח נטרף – אם יביא את הטרפה עצמה כעדות לכך שאכן בעה”ח נטרף.
חוק זה משמש גם כדימוי אצל הנביא עמוס: “כֹּה אָמַר יְהוָה, כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ” (ג,יב).
מדוע שהרועה ירצה להציל מפי הארי חלקים של הבהמה שנטרפה? כעדות בפני מעסיקו! כלומר, המעטים מבני שומרון שינצלו יהוו עדות לטריפתה וחורבנה של שומרון.
יעקב איפוא אומר ללבן, שתחת משמרתו לא היו אפילו בע”ח שנטרפו – שהיה צריך להביאם כעדות לטריפתם.