שבטי ישראל נחלקו במקרא לארבע קבוצות, כשכל קבוצה משוייכת לאמא שונה: רחל, לאה, בלהה וזלפה. כשבני שתי הקבוצות הראשונות מוגדרים “בני הגבירות” ובני שתי הקבוצות השניות מוגדרים “בני השפחות”.
האם ואיזה מציאות היסטורית עומדת מאחורי חלוקות אלו? המשך…
מקובעת אצלנו דמותו של בלעם בן בעור כדמות שלילית שרק רצה לקלל את בני ישראל. ואכן ישנם פסוקים התואמים לתדמית שלילית זו, כמו “וְלֹא-אָבָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה לִבְרָכָה” (דב’ כג,ו), וכן “וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם: וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ” (יהו’ כד,ט-י).
בפסוקים אלה משתמע שבלעם קילל רק שהאל הפך את קללתו לברכה, או שרק רצה לקלל והאל אסר עליו לקלל ונאלץ לברך את בני ישראל שלא כרצונו.
אך האם ישנן תדמיות נוספות לבלעם, אולי אפילו תדמית חיובית?