איסור בישול גדי בחלב אמו נזכר בתורה שלוש פעמים, פעמיים בהקשר פולחני – “רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ” (שמות כג,יט; לד,כו), ופעם שלישית בהקשר של איסורי אכילה והנאה – “לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ” (דברים יד,כא). המשך…
נאמר “וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא” (דב’ יב,ג). המשך…
ידועה במחקר המקרא טענתו של דה וטה, המזהה את “ספר התורה” שנמצא בשנה ה-18 למלך יאשיהו (מל”ב כב,ח) עם ס’ דברים (ס”ד). ולפיה רפורמת הפולחן של יאשיהו, שבוצעה לאחר מציאת הספר, שבמרכזה הריסת הבמות וריכוז הפולחן במקדש בירושלים (מל”ב כג,ד-כ), בוצעה בהשפעה ישירה ממשנתו של ס”ד המדבר שוב ושוב על “המקום אשר יבחר יהוה”.
אף שתיאוריה זו התקבעה במחקר המקרא כנקודת ציון מרכזית לתיארוך התורה למקורותיה, גם כיום ישנם חוקרים המתנגדים לתיאוריה זו וסבורים שהרפורמה בוצעה ללא קשר ישיר למציאת ספר התורה.
לאחר חורבן ממלכת ישראל ואף לפניה, היגרו וגלו רבים מהישראלים דרומה אל ממלכת יהודה, בחלקם הגדול לירושלים ששטחה גדל מאוד בימי חזקיהו. הישראלים הביאו עמם אמונות ומסורות שונות, שחלקן קיבלו מקום ביצירת המקרא. המקרא אמנם הוא חיבור יהודאי, אבל לא יכלו להתעלם מקולות דומיננטיים אחרים של הישראלים לשעבר.
דוגמה מעניינת בהקשר זה, קשור לפולחן הישראלי בבית-אל.
הרושם המקובל והבולט ליחס כלפי שלמה המלך, הוא היותו מלך חיובי, בונה המקדש, חכם וצדיק, גם יוחסו לו (שלא בצדק) כמה מספרי המקרא, כמו שיר-השירים, משלי וקהלת.
לעומת רושם זה ישנם גם פסוקים המציגים את שלמה בצורה שלילית, כמלך חוטא – עובד אלילים, כך כבר בתיאור ימיו: