בפרשת “והיה כי יביאך” נזכרו כמה מדיני חג-המצות: “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה: מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ” (שמ’ יג,ו-ז).
לכאורה תמוה שנזכרו כאן דינים אלו בשלישית, שכן כמה פסוקים קודם לכן הובאו דינים דומים אלו פעמיים: המשך…
מקובעת אצלנו דמותו של בלעם בן בעור כדמות שלילית שרק רצה לקלל את בני ישראל. ואכן ישנם פסוקים התואמים לתדמית שלילית זו, כמו “וְלֹא-אָבָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה לִבְרָכָה” (דב’ כג,ו), וכן “וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם: וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ” (יהו’ כד,ט-י).
בפסוקים אלה משתמע שבלעם קילל רק שהאל הפך את קללתו לברכה, או שרק רצה לקלל והאל אסר עליו לקלל ונאלץ לברך את בני ישראל שלא כרצונו.
אך האם ישנן תדמיות נוספות לבלעם, אולי אפילו תדמית חיובית?
בתורה אנו מוצאים שלש תפישות והתייחסויות שונות לארון הברית:
בפוסט זה אצביע על הסתירות שישנן בחוקי התורה ביחס לעבד העברי, סתירות המראות התפתחות חיובית ביחס לעבדות, או יותר נכון, לעבד והאמה העבריים. ממצב של עבד לכל דבר המשתחרר אחרי זמן קצוב ללא זכויות עד למצב של ביטול מעשי של העבדות העברית.
בפרשיות המועדות שבספר ויקרא (אמור) ובמדבר (פינחס) כתוב כי ביום הראשון של חג המצות יהיה מקרא קודש, כל מלאכת עבודה לא תיעשה.
המשך…בפוסט זה אראה איך חוק ריכוז הפולחן השפיע על הקרבת הפסח ויצר מצב מוזר המבטל במידה רבה את מצוות העליה לרגל בחג המצות כמו בשני הרגלים האחרים.
המשך…פוסט זה בא לענות על שאלה זו: איזו אסכולה חיברה את פרשת “עשרת הדברות”. מסקנתי היא שפרשה זו נכתבה במקורה בידי דויטרונומיסט (‘דברים’יסט).
עשרת הדברות ידועות ומפורסמות הן, ואף פורטו במלואן פעמיים בספר התורה (שמות כ, ודברים ה). בשני המקומות הנוסח דומה, חוץ משינויים קטנים והשלמות שונות בכל אחד מהמקומות.
בפוסט אראה את הדעה המקובלת במחקר, לפיה פרשת מכות מצרים מורכבת מיותר ממקור אחד, ואגדים זאת על מכת דם.
המשך…