ישנם בתורה שלושה קבצי חוקים: הראשון שהם הוא “ספר הברית“, השני והשלישי הם קבצי החוקים של המקור הכוהני והמקור הדויטרונומיסטי (של ספר דברים). אך נשאלת השאלה האם מקבצי החוקים השתמשו אחד בשני או בקבצי חוקים קדומים יותר, כאלו שאינם לפנינו?
עמד על כך פרופ’ יחזקאל קויפמן בהרחבה, לדבריו קבצי החוקים בתורה אינם תלוים זה בזה, למרות שיש בהם חוקים משותפים ולעיתים אף בניסוח דומה או שווה. “אלא שהיתה בישראל ספרות משפטית-מוסרית עשירה, אחידת שורש ורבת סגנונים ונוסחאות, שכל שלושת הסדרים הם גבושים מגבושיה” (תולדות האמונה הישראלית, א’, עמ’ 54).
כידוע שישנם חוקים לא מעטים המובאים בקובץ החוקים של ס’ דברים, הדומים מאוד לחוקים הקיימים בקובץ החוקים של פ’ משפטים, הידוע בכינויו “ספר הברית”.
אך האם “ספר הברית” הלז שימש מקור לאותם חוקים שמביא ס”ד, או שהוא לקח את החוקים אולי מאותו מקום שמחבר סה”ב [- ספר הברית] לקח אותם?
ולהויזן נקט כצד הראשון, וקויפמן כצד השני. ונדבר בהזדמנות אחרת על ראיותיו של קויפמן, אבל תחילה אתחיל דווקא בדוגמאות שמביא פרופ’ אלכסנדר רופא בענין (מבוא לספרות המקרא, עמ’ 75), וארחיב את דבריו.
בס”ד נאמר “לא תטע לך אשרה כל-עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה לך: ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה אלהיך: לא תזבח ליהוה אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יהוה אלהיך הוא” (דב’ טז,כא – יז,א).
פסוקים אלו מובאים מיד אחרי פירוט חוקי שלושת הרגלים ויושר המשפט, חוקים הדומים אף בניסוחיהם לאלו הנמצאים בסה”ב.
אך לעומת חוקים אלו, שלושת החוקים הנ”ל, של איסור נטיעת אשרה במקדש והקמת מצבה ואיסור הקרבת בהמה בעלת-מום, אינם נזכרים בסה”ב (ישנו רק ציווי על הריסת המצבות וכריתת האשרות של עמי כנען, ולא איסור על עשייתם לשם אלוהי ישראל).
מצד שני סגנון הניסוח של החוקים הללו אינו סגנונו של ס’ דברים:
א’, הציווי אודות האשרה אדיש למיקומו של “מזבח יהוה”, אף שס’ דברים דואג להדגיש בכל הזדמנות שהוא מכיר רק ב”המקום אשר יבחר יהוה”.
ב’, הקטע “מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה לך”, מזכיר קצת את החוק של סה”ב, האומר “מזבח אדמה תעשה-לי … בכל-המקום אשר אזכיר את-שמי אבוא אליך וברכתיך: ואם-מזבח אבנים תעשה-לי וכו'” (שמ’ כ,כ-כא). חוק זה אינו מכיר בריכוז הפולחן.
ג’, הצירוף “שור ושה” נמצא בסה”ב הקטן (שמ’ לד,יט).
יש מקום לשער שמחבר ס’ דברים לקח את שני החוקים הללו ממקור קדום יותר שאינו לפנינו.
דוגמה נוספת, בס”ד נאמר “לא-תהיה קדשה מבנות ישראל ולא-יהיה קדש מבני ישראל: לא-תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יהוה אלהיך לכל-נדר כי תועבת יהוה אלהיך גם-שניהם” (דב’ כג,יח-יט).
גם חוק זה אינו בסגנונו של ס’ דברים, שכן הכינוי למקדש “בית יהוה אלהיך” הוא חריג בס”ד, הרגיל לכנותו “המקום אשר יבחר יהוה”, אבל כינוי זה נמצא בסה”ב: “ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך” (שמ’ כג,יט; לד,כו), כשס”ד כדרכו כותב “ולקחת מראשית כל-פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם” (דב’ כו,ב).
דוגמאות אלו מראות, שעל אף הדמיון בין חוקים רבים המובאים בס”ד לאלו המובאים בסה”ב, ס”ד מביא חוקים נוספים ממקור הדומה בניסוחיו לאלו של סה”ב אך אינם נמצאים בסה”ב שלפנינו (ספר הברית המקורי?).
דוגמאות אלו תומכות בהשערה שהן סה”ב והן ס”ד לקחו חוקים ממקור משותף (אף שכל אחד מהם התאים את החוקים להשקפותיו).
יפה מאוד!