האם מחבר “עשרת הדברות” היה דויטרונומיסט?

פוסט זה בא לענות על שאלה זו: איזו אסכולה חיברה את פרשת “עשרת הדברות”. מסקנתי היא שפרשה זו נכתבה במקורה בידי דויטרונומיסט (‘דברים’יסט).
עשרת הדברות ידועות ומפורסמות הן, ואף פורטו במלואן פעמיים בספר התורה (שמות כ, ודברים ה). בשני המקומות הנוסח דומה, חוץ משינויים קטנים והשלמות שונות בכל אחד מהמקומות.

להלן הדברות כפי שהם מנוסחות בס’ שמות (כ,א-יד) – ההדגשות הן השינויים וההוספות בין הנוסחים שבס’ שמות ודברים:
“וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: לֹא תִּֿרְצָח: לֹא תִּֿנְאָף: לֹא תִּֿגְנֹב: לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר: לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ”.

להלן הדברות כפי שהם מנוסחות בס’ דברים (ה,ה-כא) – ההדגשות הן השינויים וההוספות בין הנוסחים שבס’ שמות ודברים:
“אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי (מצותו) מִצְוֹתָי: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּֿל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: לֹא תִּֿרְצָח: וְלֹא תִּֿנְאָף: וְלֹא תִּֿגְנֹב: וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא: וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ”.

כפי שניתן להבחין, ההבדל העיקרי והבולט הם הפסוקים המבטאים שני טעמים שונים למצוות השבת. בעוד ס’ שמות מטעים שהסיבה היא שביתת האל ממלאכה ביום השביעי לבריאת העולם, ס’ דברים מביא טעם אחר – זכר ליציאת מצרים. מה המקור לשני הטעמים השונים? אגע בזה בהמשך.
יש לבדוק כמובן מה פשר ההוספות של ס’ דברים למצוות שבת וכיבוד הורים – “כאשר צוך יהוה אלהיך”.

ניתוח לשונן ונוסחתן של “עשרת הדברות”

חוץ מהשינויים המודגשים, ניכר כי הנוסח בשני המקומות שווה מילה במילה, מה שאומר שאחד מהם הסתמך על לשונו של השני או ששני המקומות התבססו על מקור קודם לשניהם. 
הבה נבחן את סגנונו ניסוחיו ומטבע לשונו של בעל נוסח “עשרת הדברות”, בהשוואה למקורות וספרים שונים בתנ”ך:

• “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”: 
  הצירוף “מארץ מצרים מבית עבדים” נזכר רק בספרות הדויטרונומיסטית (דברים ו,יב, וח,יד, ויג,יא. ויהושע כד,יז. וירמיה לד,יג). 

• “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ”: 
  מטבע הלשון “אלהים אחרים” מצוי בספר התורה רק בס’ דברים (ו,יד, וז,ד, וח,יט, ויא,טז וכח, ויג,ג וז ויד, ויז,ג, ויח,כ, וכח,יד ולו וסד, וכט,כה, ול,יז, ולא,יח וכ), ופעם יחידה בס’ הברית¹ (שמות כג,יג. ר’ גם שמ’ לד,יד). כמו כן בנ”ך מצוי ביטוי זה בעיקרון רק בספרות הדבטרונומיסטית (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ירמיה והושע. ודברי הימים החוזר על דברי ס’ מלכים), ומאפיין אותו. 

• “לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ”: 
  פסל הוא החומר ותמונה היא הצורה והדמות, מושג הנזכר בס’ דברים “וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל” (ד,טז), וכן “וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ” (ד,כג), וכן “וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל” (ד,כה). שלא כבס’ שמות ששינו ל”פסל וכל תמונה”, כביכול תמונה היא דבר בפני עצמו. 
  כמו כן הצירוף “בשמים ממעל ועל הארץ מתחת” (בדומה לכאן), מצוי רק בספרות הדויטרונומיסטית (דברים ד,לט. ויהושע ב,יא. ומלכים א’ ח,כג). 
  גם הצירוף “אשר במים מתחת לארץ”, נזכר פעם נוספת רק בס’ דברים (ד,יח). 

• “לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: 
  צירוף דומה ל”לא תשתחוה להם ולא תעבדם”, נמצא רק בס’ הברית “לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם” (שמות כג,כד). 
  כמו כן בדומה ל”לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם … כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא”, נאמר בס’ הברית הקטן² “כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא” (שמות לד,יד). 
  חוץ מהפסוק הנ”ל בס’ הברית הקטן המכנה את האל כ”אל קנא”, כינוי זה נזכר בנוסף רק בס’ דברים (ד,כד, וו,טו). 
  המשפט “פקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים”, נזכר שוב בס’ במדבר (יד,יח), בקטע המיוחס לסי”א³ (הקדם-דויטרונומיסטי). משפט דומה למשפט זה נמצא בס’ הברית הקטן “פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים” (שמות לד,ז). 

• “וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי (מצותו) מִצְוֹתָי”: 
  בדומה לנאמר “עושה חסד לאלפים”, נאמר בס’ הברית הקטן “נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים” (שמות לד,ז). 
  מצויים משפטים דומים לפסוק זה בספרות הדויטרונומיסטית: “וְיָדַעְתָּ כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי (מצותו) מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר” (דברים ז,ט), וכן בדומה אף לפסוק הקודם “עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם” (ירמיה לב,יח). 

• “לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא”: 
  בדומה לנאמר “לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא”, נאמר בס’ הברית “לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא” (שמות כג,א). 

• “זָכוֹר/שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ [כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ]”: 
  יתכן שהניסוח בס’ דברים “שמור”, מבוסס על הנאמר בס’ הברית “וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ” (שמות כג,יג), פסוק המתייחס לסדרת מצוות הנזכרות שם, המצווה האחרונה לפני פסוק זה הוא ציווי על השבת. 
  הנאמר “כאשר צוך יהוה אלהיך”, מתייחס אולי לנאמר בס’ הברית “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת” (שמות כג,יב), וכן “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת” (שם לד,כא). 

• “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ”: 
  הצירוף “ששת ימים תעבד” נמצא שוב רק בס’ הברית (שמות לד,כא). 

• “וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ [וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל] בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ”: 
  הצירוף “יהוה אלהיך” הנזכר מספר פעמים ב”עשרת הדברות”, מצוי בתורה עשרות פעמים, כמעט כולם בס’ דברים ומאפיין את לשונו. כמו כן הצירוף נזכר בס’ הברית (שמות כג,יט, ולד,כד וכו) ובקטע המיוחס לאותו מקור (שמות טו,כו). 
  כמו כן הצירוף “אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך”, נזכר אך רק בס’ דברים (יב,יח, וטז,יא ויד). 
  אף הגר שמכונה כאן “אשר בשעריך”, מכונה כך רק בס’ דברים (יד,כא, ולא,יב), בס”כ הגר מוגדר כ”הגר ב…” ולא כ”אשר ב…”. 
  התוספת בס’ דברים “ושורך וחמורך”, מבוססת כנראה על הנאמר בס’ הברית: “לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר” (שמות כג,יב).

• בנוסח ס’ שמות נוסף טעם למצוות השבת: “כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ”: 
  טעם זה למצוות השבת ובניסוח דומה, נזכר רק ברובד הכוהני שבתורה: “כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ” (שמות לא,יז). כמו כן נאמר “וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת” (בראשית ב,ג). 

• בנוסח ס’ דברים נוסף במקום זה טעם אחר לשבת: “לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת”: 
  טעם זה למצוות השבת ובניסוח מעט דומה, נזכר רק בס’ הברית: “”לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר” (שמות כג,יב).
  המשפט “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים”, נזכר מספר פעמים בס”ד (טו,טו, וטז,יב, וכד,יח וכב).
  הצירוף “ביד חזקה ובזרוע נטויה” ובדומה לזה נזכר בתורה אך ורק בס’ דברים (ד,לד, וז,יט, ויא,ב, וכו,ח). הגירסה המקוצרת לביטוי זה “ביד חזקה” מאפיינת את מקור סי”א (הקדם-דויטרונומיסטי).

• “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ [כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ] לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ [וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ] עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ”: 
  בדומה לנאמר “למען יאריכון ימיך … על האדמה אשר יהוה אלהיך נותן לך”, נאמר “וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ” (דברים ד,מ), וכן “לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ” (דברים כה,טו). 
  התוספת “כאשר צוך יהוה אלהיך” בדברה זו, אם לא שהיא מכוונת לנאמר בס’ שמות, אולי היא מבוססת על הנאמר בס’ הברית “וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת … וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת” (שמות כא,טו-יז), שכן המשמעות החיובית של ציווי זה הוא הצורך לכבד את ההורים. 
  הצירוף “למען ייטב לך” הנוסף בנוסח ס’ דברים, הוא צירוף מצוי בס’ דברים (ו,יח, ויב,כה וכח, וכב,ז). 

• “וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר/שָׁוְא”: 
  צורת ביטוי דומה ל”לא תענה ברעך”, נמצאת בס’ הברית: “וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת” (שמות כג,ב). 
  האיסור עצמו נזכר מחוץ לדברות אך ורק בס’ הברית: “לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס” (שמות כג,א). גם שם נזכרת המילה “שוא” ולא “שקר”. 

לשאר הפסוקים לא מצאתי השוואות מיוחדות.

מניתוח סגנונו ומטבע לשונו של מחבר “עשרת הדברות”, רואים זיקה חד-משמעית לסגנון הדויטרונומיסטי. שפתו שפה דבריימית עם השפעה של ס’ הברית הקדום יותר (מחברי ס’ דברים השתמשו בס’ הברית, והתאימו אותו להשקפותיהם הדויטרונומיסטיות). נמצא כי הקטע בשמות כ’ הוא איפוא עיבוד כוהני של “עשרת הדברות” הדויטרונומיסטי, עיבוד שהשינוי הבולט בו הוא הצגת טעם חלופי למצוות השבת – שביתת האל ממלאכה לאחר ששה ימי בריאה, בהתאם לגירסת הבריאה המיוחסת במחקר למקור הכוהני (בר’ א).

[הדברים נכתבו במקור על ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 28/4/2009, עם תיקוני ושינויי ניסוח]

1. שמ’ כא-כד. קובץ חוקים זה נקרא בשם “ספר הברית” (שמ’ כד, ז).
2. מתייחס לקטע שמ’ לד, י-כו. קטע זה מכונה “ספר הברית הקטן” ע”ש תוכנו ולשונו הדומה ל”ספר הברית” (שמ’ כא-כד).
3. סי”א=ס’ יהוה וס’ אלהים. המקור שאינו זה הכוהני או זה הדויטרונומיסטי מכונה לא פעם “סי”א”, כינוי הכולל את מה שבעבר נהגו חוקרים לחלק לשני מקורות שונים – יהוה ואלהים.