עיון: זיהוי המקורות בפרשות “החודש”, “קדש” ו”כי יביאך” (שמ’ יב-יג)

בפרשת “והיה כי יביאך” נזכרו כמה מדיני חג-המצות: “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה: מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ” (שמ’ יג,ו-ז).
לכאורה תמוה שנזכרו כאן דינים אלו בשלישית, שכן כמה פסוקים קודם לכן הובאו דינים דומים אלו פעמיים:

“שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם” (שמ’ יב,טו-טז). וכן “בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת” (שם,יח-כ).

אם נעיין היטב בשתי הפרשיות הללו, נבחין שהובאו משני מקורות שונים. שכן לשמ’ יג יש לשונות ומאפיינים דומים לשל ס’ הברית (ס”א, המוכנה לעיתים גם קדם-דויטרונומיסטי) ושל הרובד הדויטרונומיסטי (ס”ד).

א) ראה “זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים” (שמ’ יג,ג) = הכינוי “בית עבדים” למצרים מצוי בס’ דברים (ה,ו; ו,יב; ז,ח; ח,יד; יג,ו ויא), ופעם נוספת בפרשת עשרת-הדברות (שמ’ כ,ב) שכבר הראיתי בעבר (כאן) שהיא שייכת לרובד הקדם-דויטרונומיסטי.

ב) ראה “הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב” (שמ’ יג,ד) = “אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם” (שמ’ כג,טו; לד,יח). “חודש האביב” לא נזכר קודם לכן בציווי בשמ’ י”ב שם יש תאריך מדויק, כך שמסתבר ש”כאשר צויתך” הולך על שמ’ יג.

ג) ראה “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת” (שמ’ יג,ו) = הוא הלשון המופיע בס’ הברית “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת” (שמ’ כג,טו; לד,יח¹).

ד) ראה “וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה” (שמ’ יג,ו) = “וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה” (דב’ טז,ח). רק בשמ’ יג ודב’ נזכר רק לגבי היום השביעי של חג המצות שהוא חג ויום האסור במלאכה.

ה) ראה “וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה” (שמ’ יג,יג) = “וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה” (שמ’ לד,כ).

ו) ראה “וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר” (שמ’ יג,יד) = אותו לשון מופיע בדב’ “כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר” (דב’ ו,כ).
ראה “וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ” (שמ’ יג,טז) = “וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ” (דב’ ו,ח) וכן “וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם” (שמ’ יא,יח).

ניתן להסיק מהשוואות אלו, ששמ’ יג שייך ככל הנראה לרובד ס”א הכולל את ס’ הברית, ובהיותו קדם-דוטרונומיסטי יש בו גם מאפיינים שאנו מוצאים מאוחר יותר בס”ד.

פרשת החודש

לעומת שמ’ יג (א-טז) השייך לרובד הקדם-דויטרונומיסטי (סה”ב), מלשונה ומאפייניה של פרשת “החודש הזה לכם” (שמות יב) עולה שהיא שייכת לרובד הכוהני. ולהלן ראיות וסימנים לכך:

א) ראה “וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם” (שמ’ יב,ו) = “בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוָה” (ויק’ כג,ה), וכן “וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי” (במ’ ט,ה). רק המקור הכוהני מדבר על “בין הערבים”.

ב) ראה “וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ” (שמ’ יב,ח) = “עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ” (במ’ ט,יא).

ג) ראה “רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ” (שמ’ יב,ט) = לשון דומה ברובד הכוהני “עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ” (ויק’ ד,יא).

ד) ראה “וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר” (שמ’ יב,י) = לשון דומה ברובד הכוהני “לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר” (ויק’ כב,ל), וגם ציווי דומה לגבי הפסח “לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר” (במ’ ט,יב).

ה) ראה “וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ” (שמ’ יב,י) = לשון דומה ברובד הכוהני “וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ … בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף” (ויק’ ז,טז-יז), וכן “וְהַנּוֹתָר … בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ” (שם ח,לב).

ו) ראה “שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ” (שמ’ יב,טו) = לשון זה מופיע רק ברובד הכוהני “שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ” (ויק’ כג,ו), וכן “שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל” (במ’ כח,יז). בעוד במקור הקדם-דויטרונומיסטי והדויטרונומיסטי מופיע הלשון “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת” (שמ’ יג,ו; כג,טו; לד,יח; דב’ טז,ג) וכנ”ל.

ז) ראה “וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל” (שמ’ יב,טו) = עונש כרת מופיע ברובד הכוהני, וגם בלשון זה ממש “וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל” (במ’ יט,יג).

ח) ראה “לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם” (שמ’ יב,כד) = לשון דומה רק ברובד הכוהני “וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם” (ויק’ י,טו), וכן “לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם” (במ’ יח,יט).

ט) ראה “וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ” (שמ’ יב,כח) = לשון דומה רק ברובד הכוהני “וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם כֵּן עָשׂוּ” (שמ’ ז,ו), וכן “וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ” (שמ’ לב,לט), וכן “וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ” (במ’ א,נד).

מלבד השוואות אלו, יש עוד כמה וכמה ביטויים כוהניים מאפיינים בפרשה, לדוגמה: “לדרתיכם”, “חקת עולם”, “אך ב…”, “מקרא קדש” ו”הגר והאזרח”.

מכל אלו עולה שיש לשייך את שמ’ יב לרובד הכוהני.

1. הציווי בלשון זה מופיע גם בדב’ “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל (עָלָיו) מַצּוֹת” (טז,ג. המילה “עליו” היא כנראה טעות סופר, עיי”ש).