סיפור הקמת המשכן מתחלק לשניים, פרשת ציווי הקמת המשכן (שמ’ כה-לא) ופרשת ביצוע הקמת המשכן (שמ’ לה-מ). פרשת הביצוע חוזרת כמעט מילה במילה על פרשת הציווי באריכות גדולה.
נשאלת השאלה, האם שתיהן, הן פרשת הציווי והן פרשת הביצוע, נכתבו בידי כותב אחד?
הדעה הרווחת במחקר היא שאכן כל אחת מהן נכתבה בידי כותבים אחרים. ניתן להצביע על כמה נקודות, שמחזקות את אפשרות זו, כשמחבר פרשת הביצוע משתמש בפרשת הציווי ומתאים את הדברים להשקפותיו ותפישותיו.
א) בולטת בראש ובראשונה העובדה, שבניגוד לפרשת הצווי, שם מזבח הקטורת והכיור נזכרים במקום חריג (שמ’ ל) ולא יחד עם שאר כלי המשכן (שמ’ כה), בפרשת הביצוע הם נזכרים יחד עם שאר הכלים (שמ’ לז-לח).
מאחר שראינו (ראו כאן) שכפי הנראה מזבח הקטורת בפרשת הציווי הינו תוספת של התפתחות מאוחרת בפולחן הקטורת, מה שמסביר את מיקומו החריג בפרשת הציווי, מיקומו ה’נכון’ בפרשת הביצוע מצביע על כך שכותב פרשת הביצוע אינו כותב פרשת הציווי.
ב) יש להבחין גם בהבדלים סגנוניים ביניהם:
- בולטת במיוחד ההחלפה העקבית של הביטוי “אשה אל אחותה” (כו, ג, ה, ו, יז) בביטוי “אחת אל אחת” (לו, י, יב, יג, כב).
- אריכות לשונית: לדוגמה “וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם” (כה,כט) מול “וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת קְעָרֹתָיו וְאֶת כַּפֹּתָיו וְאֵת מְנַקִּיֹּתָיו וְאֶת הַקְּשָׂוֹת אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר” (לז,טז). דוגמה נוספת “וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת” (כז,ג) מול “וַיַּעַשׂ אֶת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶת הַסִּירֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת אֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַמַּחְתֹּת כָּל כֵּלָיו עָשָׂה נְחֹשֶׁת” (לח,ג).
- העדפת צורת הקדמת הנושא בפרשת הביצוע בניגוד לפרשת הציווי, כמו “לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים” (לו,יז) במקום “חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת” (כו,י). “עַמּוּדָיו חֲמִשָּׁה” (לו,לח) במקום “חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים” (כו,לז). “וְאַדְנֵיהֶם חֲמִשָּׁה נְחֹשֶׁת” (לו,לח) במקום “חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת” (כו,לז). “קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה” (לח,יד) במקום “וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים” (כז,יד). “קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה” (לח,טו) במקום “חְמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְלָעִים” (כז,טו). שימוש רווח בצורה זו אגב, נחשב לאחד המאפיינים של העברית המקראית המאוחרת.
הכיור, איור משנת 1890
אם אכן פרשת הציווי ופרשת הביצוע נכתבו בידי כותבים שונים, אז נשאלת השאלה מי הסתמך על מי?
והנה, מיקומם ה’נכון’ של מזבח הקטורת והכיור בפרשת הביצוע מצביע על כך שפרשת הביצוע היא זו שהסתמכה על פרשת הציווי.
יש להוסיף לכך קטע הנראה כהעתקה שגויה, המצביעה אף היא על כך:
בפרשת הציווי נאמר “וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ” (כו,כד), ואילו בפרשת הביצוע נאמר “וְהָיוּ תוֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן עָשָׂה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת” (לו,כט). הכותב של פרשת הביצוע שכח להחליף את הלשון של המילה “יהיו” שבציווי בצורה המתאימה לביצוע “היו”!
ואכן, במחקר מקובל לשייך את פרשת הציווי למקור הכוהני – ס”כ, ואילו את פרשת הביצוע לאסכולת הקדושה – סה”ק (ראו י’ קנוהל, מקדש הדממה, עמ’ 66-63).
יפה מאוד!
יש להוסיף לדבריך לגבי ‘ויהיו תואמים’ שלא רק שהכותב שכח לשנות את ‘ויחדו יהיו תמים’ אלא גם את הראשון שינה לא נכון, שכן ‘והיו תואמים’ הוא לשון ציווי, כאן היה צ”ל וַיִּהְיוּ תואמים’ בו’ הפוכה, כמו וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ (אסתר ו א) וכיוצא בזה.
כמו כן, נראה לי להצביע על עוד טעות, אם כי הפעם בניקוד ולא בכתיב.
בביצוע כתוב וַיַּעַשׂ אֶת הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן לִבְרֹחַ בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים (שמות לו לג) השימוש בפועל ‘לברוח’ תמוה מאוד, שכן הוא לשון בריחה, ולא לשון הברחת בריח. מדוע לא כתוב להבריח בתוך הקרשים, כמו שאכן כתוב בציווי וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה (שמות כו כח)? נראה לי שכוונת הכותב היתה לַבְרִיחַ בתוך הקרשים, בהשמטת ה’ ההפעיל, על משקל לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ (במדבר ה כב), וברבות הימים התפרשה המילה בטעות בגלל הכתיב החסר. טעות זאת לא יכלה לקרות בפרשת הציווי, שכן שם אין אפשרות לפרש באופן אחר את “מברח”.