באהל-מועד עומדת הפרוכת בין קודש-הקודשים לבין הקודש – שאר אהל מועד. עיון בפרשות ציווי הקמת המשכן ותיאור הקמתה בפועל, מעלה סתירה בין שתי אסכולות ביחס לתפקידה של הפרוכת ולכאורה גם להגדרתו של קודש-הקודשים עצמו.
נאמר “וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן” (שמ’ כו,לג-לה).
לפי קטע זה, הנמצא בין פסוקי ציווי הקמת המשכן, סדר הקמת המשכן בשלב הפרוכת וארון העדות הוא כך:
א. תחילה מעמידים את הפרוכת במקומה – כשמטרתה להבדיל בין קודש-הקודשים לקודש.
ב. לאחר מכן מכניסים את ארון העדות ללא הכפורת לקה”ק.
ג. לאחר הכנסת הארון לקה”ק מעמידים מעליו את הכפורת.
ד. לאחר מכן, מעמידים את השולחן והמנורה במקומם מחוץ לפרוכת – מחוץ לקה”ק.
לעומת זאת מקטע הנמצא בין פסוקי ביצוע הקמת המשכן, עולה תמונה אחרת.
נאמר “בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת. וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ. וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת” (שמ’ מ,ב-ה).
מקטע זה עולה סדר שונה:
א. תחילה שמים את הארון במקומו (כנראה עם הכפורת שעליו, כדלהלן).
ב. לאחר מכן, מעמידים את הפרוכת במקומה – כשמטרתה לכסות ולהסתיר את הארון.
ג. אז מעמידים את השולחן, המנורה ואת מזבח הזהב (שלא נזכר קודם, ראו כאן).
הובלת ארון הברית: תבליט מוזהב בקתדרלת או
סדר זהה מתואר גם בביצוע עצמו (הדגשתי מה שרלוונטי לעניין הפרוכת והארון):
נאמר “וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה. וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת. וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה. וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת. וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה” (שם,כ-כז).
ישנן למעשה שני הבדלים בין שני הקטעים בסדר הדברים:
א. האם קודם מעמידים את הפרוכת ואז מכניסים את הארון למקומו או להיפך.
ב. האם מכניסים את הארון ‘בשלמותו’ – עם הכפורת שעליו, או שקודם מכניסים את הארון ורק לאחר מכן מעמידים עליו את הכפורת.
אך למעשה, כפי שכבר ראינו לעיל, ההבדלים אינם רק סדר הפעולות, אלא גם בעצם הגדרת תפקידה של הפרוכת. בעוד לפי שמ’ כו תפקידה של הפרוכת היא להפריד בין שני חלקי אהל מועד – “וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים”, לעומת זאת לפי שמ’ מ תפקידה להסתיר את הארון – “וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת”, “וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת”.
שתי התפישות השונות הללו להגדרת תפקידה של הפרוכת, יכולה להסביר גם את סדר הדברים השונה.
לפי שמ’ כו שתפקיד הפרוכת היא להפריד בין קה”ק לקודש, אזי מכיון שמקומו של הארון בקה”ק יש תחילה קודם ליצור את קה”ק, זאת באמצעות העמדת הפרוכת במקומה. רק לאחר שהפרוכת במקומה ונוצר קה”ק ניתן להכניס את הארון למקומו.
לעמת זאת, לפי שמ’ מ שתפקיד הפרוכת היא להסתיר את הארון, אם כן ברור שיש קודם להעמיד את הארון במקומו ורק לאחר מכן להעמיד את הפרוכת כדי שתסתיר את הארון.
לגבי ההבדל הנוסף, האם יש להכניס את הארון והכפורת לקה”ק בשני שלבים או בבת אחת, ייתכן שזה קשור לנקודה שכתבתי עליו בעבר (כאן), שלמעשה הכפורת אינה חלק מהארון אלא מוגדר ככלי בפני עצמו, למרות שמעמידים אותו על הארון, כפי שעולה משמ’ כו בדבר הכנסת הארון לקה”ק ללא הכפורת, כשהכפורת נכנסת בנפרד.
כלומר, לפי שמ’ מ הכפורת היא חלק מהארון ולא כלי נפרד, ולכן תחילה מרכיבים את הארון על חלקיו כולל הכפורת מחוץ לקה”ק, ורק אז מכניסים את הארון כולו לקה”ק (עם הכפורת).
האריכות הגדולה של פרשות המשכן מחולקת במחקר לשתי מקורות שונים, כשהחלוקה העיקרית היא כזאת: פרשות הציווי על הקמת המשכן וכליו שייכות למקור הכוהני (ס”כ), ואילו פרשות ביצוע הקמת המשכן וכליו שייכות למקור הקדושה (סה”ק), כתבתי על זה כאן.
כלומר, לענייננו שמ’ כו שייך למקור ס”כ ואילו שמ’ מ לאסכולת הקדושה (סה”ק).
ואכן, בכמה מקומות בסה”ק הפרוכת מוגדרת בלשון “אשר על [ארון] העדות” – כלומר, כמסתירה את ארון העדות בדומה להגדרה “וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת”:
א. “בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמ’ כז,כ-כא. ר’ ויק’ כד,ב-ג, שם הניסוח “מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת“, המשמעות כנראה דומה).
ב. “וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת” (שמ’ ל,ו).
[10.3.2021]
שינוי הגדרת הפרוכת וחידוש מזבח הזהב
מדוע שינתה אסכולת סה”ק את הגדרת הפרוכת? להבנתי, שינוי זה קשור בקשר ישיר לחידוש אחר של אסכולה זו – מזבח הזהב (ראו שם בהרחבה להבנת הענין).
ע”פ הציווי הראשון בדבר מעשה הקטורת נזכר כי הקטרת הקטורת נועדה להיות לפני הארון עצמו: “וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד” (שמ’ ל, לו), וכך היה עד לחידוש כלי חדש – מזבח הזהב בידי סה”ק. סה”ק אינו רוצה שיכנס הכהן בכל עת אל קה”ק – “וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן” (ויק’ טז, ב), ומשום כך הוא רוצה להוציא את הקטרת הקטורת מקה”ק שיוקטר על גבי כלי חדש – מזבח הזהב.
רק ששינוי זה יוצר בעיה, שכן הקטרת הקטורת כבר אינה עוד “לפני העדות”, זאת מכיון שהארון ומזבח הזהב עומדים בשני חדרים נפרדים, קה”ק והקודש. אך בעיה זו קיימת רק כל עוד הגדרת הפרוכת היא שהפרוכת נועדה ליצור את החיץ בין הקודש לקה”ק וליצור את שתי הישויות הנפרדות. לכן שינתה אסכולת סה”ק ונתנה לפרוכת הגדרה חדשה, לפיה מטרת הפרוכת היא לכסות ולהסתיר את הארון ולא ליצור שני חדרים נפרדים כמקודם וכך הארון ומזבח הזהב עומדים באותו חדר והקטרת הקטורת על מזבח הזהב יכולה עדיין להיקרא “לפני העדות”.
בכך תובן יותר ההגדרה שבאה עם חידוש מזבח הזהב מדבר מיקומו – “וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת” (שמ’ ל, ו). כלומר, שעל אף שמזבח הזהב עומד למעשה בצידה השני של הפרוכת הוא עדיין נחשב “לפני הכפורת אשר על העדות”, ובכך הקטרת הקטורת היא “לפני העדות” כנדרש.
יפה מאוד!
ממש שיעור למדני בהגדרת הדין של הפרוכת, צווי דינים. מסה”כ רואים שלפרוכת יש דין אחד ומסה”ק רואים שלפרוכת יש דין אחר…
אכן, יש ל”צווי דינים” פה עוד השלכות, אכתוב על זה בהזדמנות.
השבת הרהרתי שוב בדבריך, ושמתי לב שנקודה אחת לא לקחת בחשבון. בפרשת תרומה נכתבה פרשת הארון לפני פרשת הקמת המשכן. ולכן לא שייך אז לדבר על הפרוכת, ואילו בפרשת פקודי הענין מסודר בסדר הגיוני, כידוע חז”ל כבר שמו לכך לב ותלו את הדבר בבצלאל שהחכים את משה. וכו’.
יתכן שהעובדה שהתיאור שונה נובע מהאילוץ הזה [אם כי אתה יכול אולי לתלות את עצם שינוי הסדר בשני מקורות, אבל זה כבר ענין אחר]
בפ’ תרומה הקטע הרלוונטי ממוקם אחרי הציווי על הקמת המשכן, והכנסת הארון למקומו בא אחרי העמדת הפרוכת במקומה.
“וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ […]. וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת […]. וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים” (שמ’ כו,ל-לד).
אגב, שאלת הסתירה נזכרת באוה”ח ועוד.
צודק!