נאמר “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן” (שמ’ לח,כא). ניסוח פסוק זה תמוה למדי, וכנראה יש בו קטע שהוא תוספת מאוחרת, בשוגג או במזיד.
המילים “עבודת הלויים ביד איתמר בן אהרן הכהן” תמוהות ביותר ואינן קשורות לכאן בשום קשר שהוא. שהרי עבודת הלויים ביד איתמר (במ’ ד,כח-לג) היתה נשיאת הקרשים והיריעות על ידי בני גרשון ומררי. עבודה שהתורה מתחילה להתייחס אליה בכלל רק בחומש במדבר ואינה ענין לכאן כלל וכלל.
כמו כן, פקודי המשכן מונים את הזהב העשוי למלאכה, ששימש גם לארון לשולחן למנורה ומזבח הזהב, כלים שהיו נישאים בידי בני קהת, שמשמרתם היתה ביד אלעזר ולא ביד איתמר (שם,טז). גם מזבח הנחושת מכברו וכליו נעשו מפקודי הנחושת ושייכים לבני קהת ולא לבני גרשון ומררי.
נקודה נוספת, בשלב זה של הקמת המשכן, הלויים כלל לא הוקדשו עדיין לעבודה במשכן! דבר זה קרה רק בשלב מאוחר יותר בסיפור: “הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ: וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (במ’ ג,ו-ט).
עיון בפרשני המקרא המסורתיים יראה כמה קשה ומוזר הוא מיקומו של קטע זה כאן. כמדומני שאין מנוס מלהניח שהוא נפל לכאן בטעות, ומעניין יהיה למצוא את הסיבה לטעות זו.
האם כותב מאוחר ניסה להקדים, בצורה רשלנית למדי, את הקדשת הלויים לעבודת המשכן לשלב הקמת המשכן?