נאמר “וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא” (דב’ יב,ג).
ישנה לכאורה בעיה עם הניסוח בפסוק, שכן ‘גדיעה’ מתאימה יותר לדבר מחובר כמו עצי האשרים ולא לפסלים שאינם מחוברים בדווקא. בפרט שלכאורה עצם גדיעת האשרה מבטלת את מהותה (כעץ חי), בעוד גדיעת פסל אינה מבטלת אותו אלא רק מאפשרת להניחו במקום אחר.
ואמנם בפסוק אחר הנוסח הוא הפוך: “כִּי אִם-כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ” (דב’ ז,ה).
יצויין שמתרגום-השבעים כאן עולה נוסח עברי הפוך: “ואשריהם תגדעון ופסילי אלהיהם תשרפון באש”.
יפה מאוד!