בפוסט שפורסם כאן בעבר, הראיתי בפרשת המאכלות האסורות בס’ דברים יד הוא קטע כוהני, אבל שהוא קטע כוהני קדום לזה שבויק’ יא, כשלמעשה הקטע בויק’ יא הינו עריכה והרחבה של הקטע הכוהני הקדום הנ”ל.
בפוסט זה נעמוד על נקודות נוספות בענין זה.
נאמר “וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וְאִישׁ כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת” (ויק’ כד,יז-כא). המשך…
נאמר “אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיהוָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל-הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיהוָה אוֹתָם” (ויק’ יז,ג-ה).
נחלקו תנאים האם קטע זה בא לאסור שחיטת חולין מחוץ למשכן – דעת רבי ישמעאל, או לאסור שחיטת קדשים מחוץ למשכן – דעת רבי עקיבא (חולין, יז,א).
האם גירסה אחרת של קטע זה יכול לפתור את המחלוקת? המשך…
בפרשת התוכחה (ויק’ כו) ישנו קטע המדבר על חורבן הארץ, גלות ורמז לגאולה. אך עיון בו מראה שישנם חיספוסים באיזכורים אודות הגלות, מה שמביא למסקנה שהפרשה עברה עריכה. אך נראה שהפרשה עצמה נכתבה בגלות וגם נערכה בגלות, כפי שנראה. המשך…
בספר יהושע (פרק ח’) מתואר כיבוש העי, לאחר הכשלון הראשון. הטקטיקה שנקטו יהושע ובני ישראל היתה הצבת אורב מאחורי העיר, ומשיכת אנשי העיר החוצה על ידי העמדת פני בורחים.
חוקרים רבים הבחינו בכך שנראה שנכנסו בפרק שתי גירסאות של סיפור הפלוגה האורבת.
המשך…
בשמ’ ו מובאת רשימת יוחסין, רשימה זו מוזרה מכמה בחינות, הן מבחינת תוכנה והן מבחינת מיקומה. המשך…
מחבר ס’ מלכים כשהוא מסכם את ימיו של מלך מישראל או מיהודה הוא מפנה בדרך כלל ל”ספר דברי הימים למלכי ישראל” או ל”ספר דברי הימים למלכי יהודה” בהתאם, מקורות בהם השתמש המחבר כפי הנראה.
מתברר שישנו קטע בספר היכול אולי ללמד אותנו מעט על המקורות שעמדו לפניו ומה עשה המחבר איתם.
נאמר “וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל: מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה: שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ” (בר’ ז,ז-ט).
חוקרים רבים נסתבכו עם קטע זה לאיזה מן המקורות לשייכו, לס”י (או סי”א1), לס”כ או לשניהם.
במקרא אנו מוצאים שהאל אומר לדוד המלך שלא הוא יבנה את המקדש אלא בנו, שלמה. האמנם? האם ייתכן שבכלל האל רצה למנוע בכלל את הקמת המקדש?