בשמ’ ו מובאת רשימת יוחסין, רשימה זו מוזרה מכמה בחינות, הן מבחינת תוכנה והן מבחינת מיקומה.
הרשימה פותחת בכותרת: “אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית-אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן: וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן-הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן” (שמ’ ו,יד-טו).
“בית אבותם” של מי? לכאורה של עם ישראל, לכן פתח ברשימת היוחסין של ראובן ושמעון.
מצד שני בחתימת הרשימה נאמר “וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח-לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם” (שם,כה). כלומר, זו אמורה להיות רשימת ראשי אבות הלויים ולא של כל שבטי ישראל, אם כך מדובר נזכרו משפחות ראובן ושמעון בפתיחת הרשימה?
לפי מיקומה של הרשימה נראה שהרשימה אמורה להתמקד ביוחסיהם של משה ואהרן: “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית-אֲבֹתָם” (שם,יג-יד).
אך בפועל הרשימה מתמקדת בשתי משפחות משבט לוי, משפחת אהרן ומשפחת קרח אבל לא במשה: “וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת-אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-נָדָב וְאֶת-אֲבִיהוּא אֶת-אֶלְעָזָר וְאֶת-אִיתָמָר: וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי: וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח-לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם” (שם,כג-כה).
אגב, מעניין שגם במקום נוסף במקור הכוהני אנו מוצאים רשימה שנועדה להציג את תולדותיהם של משה ואהרן כשבפועל אין פירוט של צאצאיו של משה אלא רק של אהרן: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר” (במ’ ג,א-ב).
דומני, שהסבר מתקבל על הדעת למיקוד הרשימה דווקא באהרן וקרח, הוא הסיפור של “מחלוקת קרח ועדתו”, סיפור הבא לשקף את הפולמוס על מעמד הכהונה, פולמוס שיש לו השפעה בולטת במקרא. כשקרח מוצג כמי שבא לדרוש כהונה עבור כלל שבט לוי במקום כהונה רק לאהרן וצאצאיו (כפי שהערכתי בענין כאן וכאן).
ראו “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל-יְהוָה וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו” (במ’ טז,ח-יא).
כך שברשימה זו כאן, מצד אחד עומד אהרן המייצג את הכהונה, ומולו קרח המייצג את “בני לוי” ומדבר ונאבק בשמם לקבל זכות על הכהונה.
מות קורח ועדתו, גוסטב דורה
דומה לדעת י’ קנוהל (מקדש הדממה, עמ’ 62): “אשר לרשימת היוחסין, סבורני, כי שיבוצה הוא מעשה ידי עורכים אחרונים גם הם בני אה”ק, ותכליתה להעמיד זו מול זו את משפחת אהרן ומשפחת קרח כהכנה לגרסת סיפור מרד קרח ברובד העריכה הסופי של אה”ק”.
נמצא איפוא, שאין מטרת הרשימה להציג את תולדות משה ואהרן, רשימה זו אינה אלא שיבוץ מאוחר של רשימה שנועדה להציג את תולדות אהרן וקרח, שהעורך ראה במיקום הנוכחי (האזכור הראשון של אהרן במקור הכוהני) להביא את רשימה זו (הפתיחה הקצרה עם תולדות ראובן ושמעון כנראה אינה אלא צורת כתיבה כדי להגיע לתולדות לוי).
העובדה שרשימה זו מובאת במאמר המוסגר ב”חזרה מקשרת” מחזקת, כמו בהרבה מקומות במקרא, את הסבירות לכך שמדובר אכן בשיבוץ מאוחר. השוו:
“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בֹּא דַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם” (שמ’ ו,י-יב).
“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְהוָה דַּבֵּר אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה” (שם,כט-ל).
וראו דברי רש”י (שם,כט) “הוא הדבור עצמו האמור למעלה ‘בא דבר אל פרעה מלך מצרים’, אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם, חזר הענין עליו להתחיל בו”.